עובדי כמובן ממשיך. הוא התקבל לפוסט דוקטורט באוניברסיטת בראון שבפרובידנס עם מסלול של קביעות. תקופת ה-Post היא תקופה הרבה יותר עצמאית. Post בלשון פשוטה היא התקופה שאחרי קבלת הדוקטורט. בעידן המודרני ה- Post חורג מהרצף ההיסטורי. יש בו מימד של ביקורת, שאיפה לשינוי, התכחשות לעבר: פוסט מודרניזם, פוסט לאומיות, ומה שנוגע לנו במיוחד פוסט ציונות, המתכחש במידה רבה לנרטיב הציוני הקלאסי, ומאמץ נרטיבים אחרים בשם הפלורליזם.
במחקר המדעי מדגישים מדעי הטבע את העצמאות היתרה של הפוסט דוקטורנטים. במדעי הרוח, יש הרבה יותר פתיחות, ובד"כ ההוראה מצטרפת למחקר, מה שתורם לסיעוד מוחות יותר פורה. הציניקנים טוענים שהפרופסורים הבכירים, המציאו את ה-post כדי שהצעירים לא יזדרזו לנשוף בעורפם.עובדי השתלב במחקר ובהוראה, שני אפיקים שהיו חשובים לו באותה מידה לאורך כל דרכו. הוא עבד קשה, מלא התלהבות, אבל הרבה יותר רגוע. תחום ההתעניינות שלו היה מאוד רחב. הוא עבד על נושאים שונים במקביל. והתעניין במגוון תחומים.. הוא שיתף פעולה עם כמה עמיתים בעת ובעונה, עם ישי יפה, עם משה בושינסקי עם בנט סורנסון, עם פרנצ'סקה קורנלי ועוד.
את המאמר paper) בז'רגון האקדמאי) הראשון העוסק בכלכלה תיאורטית פרסם ביחד עם רוברטו סרנו ב-1993. שניהם למדו יחד בהרווארד, ושניהם התקבלו באותו זמן לבראון. רוברטו סיפר לי שה"זכייה" בבראון החמיאה לו מאוד. עד היום, הוא עובד וחוקר באוניברסיטה זו. אוניברסיטת בראון נוסדה ב-1764 והיא נמצאת בקבוצת שמונה האונ' הראשונות והיוקרתיות ביותר בארה"ב. ב-1954 'שמונה הטובות' התארגנו בליגת הקיסוס ע"ש צמחי הקיסוס המטפסים על בתים עתיקים המאפיינים את החוף המזרחי בארצות הברית. בוגרי ליגת הקיסוס מאיישים רבות מהמשרות המובילות בשירות ארצות הברית ובמגזר הפרטי. הקירבה להרווארד אפשרה לשני הפרופסורים הצעירים לשמור על קשר הדוק עם מקור מחצבתם. פעם בשבוע היו נוסעים יחד לסמינר בהרווארד, חזרו לבתי הקפה המוכרים והזכורים לטוב, ודנו ארוכות בנושאים כלכליים אקטואליים, אך עיקר מעיינם היו המרכיבים השונים של התיאוריה הכלכלית, התחום שרוברטו כבר בחר בוודאות להתמקד בו. בקימברידג', מסאצ'וסטס, פגשו עמיתים שהיו בשלבים שונים של סיום התזה, וגם מרצים שהתעניינו בעבודתם ובהתקדמותם המקצועית. פרופ' ג'רי גרין, זוכר היטב תקופה זו. לדבריו,על אף שתפקידו כרקטור הרווארד היה מכובד ומחמיא, הוא לא האריך בו, כי המגע והקשר עם תלמידיו גרם לו סיפוק רב. גם היום אחרי שנים כה רבות הוא זוכר בבהירות את החיוך הנעים של עובדי, את בגרותו ואת צניעותו.
תקופת פרובידנס זכורה לטובה, אומרת אריאלה, גם בגלל הקרבה לחברים וגם הודות למצבם הכלכלי שהשתפר בהרבה. היא עבדה בייעוץ פיננסי לביטוח ולהשקעות, ובתכנון מקיף של ניהול סיכונים. באותה תקופה פגשה בג'ים דאימונד ויצרה איתו שיתוף פעולה מאוד פורה. היה לה הרבה סיפוק בעבודה בזכות אמון ומערכת קשרים עם אנשים רבים, שיעצה להם בתכנון עתידם הכלכלי והפיננסי. היא הצליחה מאוד ותוגמלה בהתאם.
ירון ביקר בגן ילדים שליד בית החולים Women and Infants. הגן היה שייך לרשת הגניםBright Horizons. הגננות, המתודה והציוד היו מודרניים ועשירים. ההורים שיתפו פעולה, והיו מקבלים דוחות על ילדיהם על בסיס יומיומי.
'רכש' חברתי לתמיד (!) הייתה גרציאלה ברטוקי (Graziella Bertocchi). היא הייתה ממש בת גילו של עובדי, נולדה שבוע לפניו. את גרציאלה הכיר עובד עוד מקיימברידג' ופגש אותה כשעבדה בבראון. לגרציאלה כבר היו שלוש שנות וותק באוניברסיטת בראון וקשר עם חוקרים מישראל. ב-1994 היא עזבה את פרובידנס. בזמן קצר באופן יחסי צמחו בינה לבין עובדי ידידות וחברות המבוססות על הרבה אמפטיה והמון סימפטיה. ידידות וקשר אלה נמשכו באינטנסיביות עד ימיו האחרונים של עובדי. "החברות עם עובדי הייתה מאוד יקרה לי" אומרת גרציאלה. הם היו מאוד פעילים והקדישו זמנם לעשייה משותפת. אמנם לא היו להם פרסומים משותפים משותפים, אך הם יצרו קבוצה מלוכדת, שנתמכה ע"י האיחוד הארופי ושקדו על קיום כנסים רבים, הרצאות, והחלפת דעות. גרציאלה זוכרת במיוחד את הכנס ב-1998 באוניברסיטת תל-אביב ואת המפגש שלהם בברצלונה. היא באה לספרד לכנס כלכלי, ועובדי הגיע לסדרת הרצאות. הם מאוד שמחו על הפגישה, וניצלו אותה גם לטיולים בעיר היפה. תמונה מיוחדת מול עיניה של גרציאלה מהביקור היא ביקורם ב ,La Sagrada Familia אחת הכנסיות המפורסמות בברצלונה של האדריכל אנטוני גאודי. שניהם עולים במדרגות המפותלות, אוחזים חזק במעקה. לפתע, עובדי עצר, מזיע, חיוור, והתוודה בפניה על פחד גבהים שפקד אותו לעתים. (אני לא הייתי מודעת לכך). גרציאלה חברה לעובדי בביקוריה בישראל, הם גם עבדו יחד בבריסל בפרויקט שיזם פרופ' פיליפ וייל. "היה לנו נחמד ביחד, האיטלקית של עובדי נעמה לי, אף פעם לא רבנו." איפה הג'ינג'יות של עובדי?? היא לא זוכרת. גם בהשקפותיה הפוליטיות הייתה קרובה לעובדי. יחסה לישראל חם ואוהד. פסגת שיתוף הפעולה ביניהם, היה הכנס במודנה במאי 2003. הכנס הזה היה שירת הברבור של עובדי. הכנס היה מאוד מוצלח ומאוד עצוב. סימני מחלתו כבר היו שקופים. כשלושה חודשים אחרי כנס זה הלך עובדי לעולמו.
גם אני אישית זוכרת את גרציאלה בביקורי בפרובידנס בקיץ 1993, חשתי געגועים עזים לילדים ובמיוחד רציתי לשהות במחיצתו של ירון. אריאלה ועובדי היו מאוד עסוקים. ירוני היה המארח שלי. בן שנתיים וחצי, עצמאי, וידע לאתר כל מה שביקשתי. המטאטא במחסן, הקפה, הסוכר, המלח, ספרי הקריאה בעברית ובאנגלית, הגן הגדול, מסביב לפינה, שמאלה, ועוד כהנה וכהנה. פרקטי, לא מרבה בשיחה. אמרו אז שהוא לא ורבלי. לגן הסעתי אותו במונית וחזרתי ברגל, קצת מתבלבלת בהתחלה בדרך, אבל למדתי מהר. כל היעדים שלי היו ברדיוס מצומצם. את הימים הראשונים ביליתי בגיהוץ. מצאתי חדרון קטן (למען האמת, ירון מצא). ובחדרון ערימה לגיהוץ מלוא נפח החדר. החלטתי לחסל את הדפיציט, הוא ודאי יתחדש כשאעזוב. למי יש זמן לגהץ?? היו ימים שטיילתי בעיר על בתיה העתיקים שתאריכים של המאות ה- 17 וה- 18 מצוינים עליהם. בצהריים הייתי נפגשת עם עובדי באחת המסעדות בעיר לארוחת צהריים. לעיתים הצטרפו ליאונרדו ופרנצ'סקה, ששהו אז בפרובידנס. את שעות אחר הצהריים בליתי עם ירוני בגן הענק ששימש מרכז לפוטבול. ירון היה מתקדם ומתקדם מבלי להפנות את הראש אחורה כדי לוודא שאני הולכת אחריו. תהיתי אם זה היה ביטוי לאמון שלו בי, או סוג של הסח דעת. ה"אסטרונאוט" שבו נמשך למעשה עוד כמה שנים נוספות. בערב עובדי היה "מוציא" אותי לאתנחתת קפה. הייתה תקשורת טובה בינינו. אריאלה הייתה עמוסה בעבודה אך השתדלה לחזור מוקדם. מה הלחץ? שאלו החברים?חמותי אצלנו, השיבה. חמותך??? איש לא קלט, מה החיפזון? כדאי לכם להכיר אותה, אמרה ולא יספה. אריאלה לא מבזבזת זמן. נודע לה על מבצע שעורך מפעל לז'קטים של נשים, מה שהיה אז מאוד אופנתי בארץ. אני חוזרת ארצה עם חמישה מהללו, במחיר מזערי. רק אריאלה יודעת כך לקנות. (גם לעובדי עזרה לקנות את המקטורן הראשון). הפעם נאלצתי לרכוש מזוודה נוספת.
הילדים הספיקו לארגן טיול מקסים כדי לתת לי ולעצמם some good time. נסענו ל- Lake George ולאזור אדירונדק המפורסם. זה היה טיול ספונטני. עובדי ליד ההגה ואריאלה עם המפה מכוונת אותו. עברנו דרך אזורים כפריים נרחבים ומוריקים, נופים משכרים. כשהתחיל להחשיך התחלנו לחפש מקום לינה. נוסעים ונוסעים ומול עינינו מנצנצים שלטים מאירים:no vacancy. עוד ועוד ועוד. אני, שתמיד מכינה שעורי בית, לא מצליחה להיכנס לראש השלו של הצעירים. הסוף היה טוב. ירון ישן בחדר שלי, וההורים שלו בילו עד השעות הקטנות. למחרת כבר רחצנו באגם, אכלנו ג'אנק אמריקאי וירוני חגג.
ימים ספורים לפני תאריך הטיסה שלי חזרה, עובדי מגיע לגן הגדול בשעה מוקדמת מהרגיל. "אמא! אני יודע שרצית להגיע ל-Niagra Falls, ואני עומד על כך שתתארגני מיד. לא נשאר הרבה זמן." לא עזרו הסברי, שאני מעדיפה את חברת נכדי הבכור. תוך שעתיים כבר הייתי רשומה לטיול מאורגן. חזרתי מאוד מרוצה. נראה לי שעובדי היה מרוצה עוד יותר.
ביולי 1994 נולד עדו. גם הפעם הגיע נסים לברית בארצות הברית. ע"פ מסורת הצניעות של ההורים הצעירים הם קיימו את טקס הברית הזה בדירתם ולא באולם כלשהו. נסים הקדיש את מירב תשומת הלב לירון, שהיה רגיש בשל הולדתו של "מתחרה" בבית. נסים הגיע לפרובידנס ברכבת מניו יורק. נסים סיפר: "פגישתי עם ירון הייתה מרגשת. הוא שמח לבואי וקיבל ממני את מלוא תשומת הלב האפשרית. אני עצמי גרתי אצל משפחה של פרופסור להיסטוריה אמריקאית בחדר ששכר בשבילי עובדי. את הארוחות סעדתי במשפחה. את שעות הבוקר בליתי בסיורים בעיר ובביקור בספרייה המהממת של האוניברסיטה, שיש בה אוסף מרשים ביותר של ספרים עתיקים. ואילו את שעות אחרי הצהריים הקדשתי לירון אחרי שחזר מהגן. גם אני שיחקתי אתו כדורגל במגרש המרשים שליד דירת היושעים". בטקס הברית, שנכחו בו הוריה ואחותה של אריאלה, חברים קרובים ואנשי סגל של המחלקה לכלכלה, שבה עבד עובדי, ועמיתים לעבודה של אריאלה, ישבתי עם ירון קצת רחוק מה"קהל" כדי לשפר ככל האפשר את מצב רוחו. בסך הכול היה זה ביקור מהנה באירוע משפחתי משמח, שהרחיב את המשפחה.
כחודש לאחר הולדת עדו נחתה המשפחה הצעירה בארץ. עמדו בפניהם האריזה בפרובידנס ושיפוץ הדירה ברחוב אייבשיץ, לכל אלה נדרש מאמץ רב. השתדלנו כמובן לעזור. מעכשיו נהיה, תודה לאל, מאוד קרובים.
הנחיתה של עובדי ענתה על כל הציפיות. הוא נקלט באוניברסיטת תל-אביב, שתהפוך להיות ביתו השני.
צור עימנו קשר