בפעם המי יודע כמה, דוהרים לבן-גוריון. אבל הפעם זה שונה. זה נפלא. עובדי ומשפחתו חוזרים כמו שאומרים:for good
אנחנו מצטופפים עם כל עם ישראל באולם השבים. קריאות שמחה,מפגשי קרובים חיבוקים.. אני אוהבת את האווירה הזו, את הציפיה, את המתח.. מתרוממת על קצות האצבעות, מתבוננת במראה הגדולה. אנשים שבים הביתה ,מבקרים ותיירים, כולם עמוסים,מלאי ציפיות, עיניהם מתרוצצות לכל הכיוונים. הנה, אני מזהה אותם. אריאלה עם חיוך רחב מנופפת בשתי ידיה, עובדי בצעדים כבדים, קצת התבגר,מלא במטען העשיר שהביא עמו. את המשפחה שהתרחבה:ירוני בן ארבע, עדו בן חודש ימים, תואר אקדמאי מהארווארד וניסיון חיים רב פנים. הוא נראה קצת מתוח לקראת הבאות, אבל העיניים נוצצות. שמח לשוב. איך אומרים הישראלים? יהיה בסדר! עובדי יעשה הכל ברצינות וביסודיות, ואריאלה, כרגיל עזר כנגדו.
אני מאושרת. נוסעים לרחובות. הם יגורו אצלנו עד שהדירה הקטנה בצפון ת"א תשופץ. אנחנו נעשה ככל יכולתנו כדי להקל עליהם.
אין כמו לחזור הביתה. באופק לא נראית עדיין אותה עננה שעתידה להעיב את חיינו.
עובדי מצטרף לבי"ס לכלכלה באונ' ת"א. היו לא מעט לבטים. בירושלים חיכו לו. הם מאוד מאוכזבים. הם היו משוכנעים שהוא יחזור לכור מחצבתו.
כשפגשתי את פרופ' שישינסקי בבנק לאומי ביהודה הלוי ת"א, התרגשתי מעט למראה המגדל הענק הזה שהוקם ברחוב בו גדלתי.הבית המצ'וקמק של סבתא שלי: יהודה הלוי 145, עדיין עומד על תילו עלוב להחריד.
נפגשתי עם פרופ' שישינסקי כדרכי באיסוף מידע למלאכת הכתיבה שלי המשחזרת את חייו של עובדי. פרופ' שישינסקי היה מאוד מוערך ע"י עובדי. הוא היה המנחה שלו בתואר שני בירושלים וכחבר סגל ההוראה לא מכבר, באוניברסיטת הארווארד, האיץ בו ועזר לו להתקבל לאוניברסיטה היוקרתית הזו, בה השלים עובדי את התואר השלישי. פרופ' שישינסקי תאר באהדה את יחסיו עם עובד והכה על חטא כאשר סיפר לי שמאוד נטר לתלמידו ואפילו היה "ברוגז" עמו במשך תקופה מסוימת כאשר פנה לאונ" ת"א. בדיעבד, בראייה בוגרת יותר הוא מודה, שכמורה היה אמור לפרגן לתלמידיו לזרום בדרכם באופן חופשי.
אישיותו של עובדי כאיש מקצוע הכלכלה אכן עוצבה בתקופת הלימודים בירושלים כתלמיד תואר שני. הוא הכה שורשים עמוקים במקצוע והזדהה עם מטרותיו. כאן התגבשה השקפת עולמו הכלכלית והוא היה משוכנע שבחר בדרך המתאימה לו ביותר. אחרי שנים שחלם על מתמטיקה. הפן האנושי של הכלכלה מצד אחד והחשיבה הרציונאלית של בחירה בין אלטרנטיבות התאימו לאינטלקט שלו.
פרופ' אריאל רובינשטיין אף מוצא בכלכלה יופי אסטטי, כי יש בה ניסוחים צלולים למה שנראה מבולבל. אותו יופי שהוא מוצא גם בספרות ופילוסופיה. שפת הנוסחאות המתבטאות במודלים היא שפת סתרים בשביל מי שאינו חבר במסדר הכלכלי. בכך הוא מייחס אליטיזם אינטלקטואלי לכלכלנים בתנאי שהם לא מחליפים אינטואיציה בחשיבה רציונאלית.בניסוחים אלה רובינשטיין אולי מאתגר
את הכלכלנים, אבל עובדי ראה את תפקידו בראש ובראשונה כשליחות חברתית ולאומית .(כך גם בשרותו הצבאי) מחויבות שהתחנך עליה בבית אבא.
בחוש הריח החכם שלו חש עובדי שת"א עשויה להעניק לו חירות, עצמאות ותעוזה. הוא עלה על גל "ההגירה" של כלכלנים מצליחים מירושלים לת"א. כמה מן הכלכלנים המוכשרים והטובים ביותר נטשו את מולדת מקצוע הכלכלה שעוצב וגובש ע"י פטנקין בשנות ה-40 בירושלים ועברו לאונ' הצעירה והשאפתנית בת"א: אריאל רובינשטיין, דני צידון, חיים פרסטמן, ועוד. אליהם הצטרף עובדי, שזה עתה
חזר מארה"ב אחרי שסיים את הדוקטורט שלו בהרווארד, ואת הפוסט בבראון שבפרובידנס.
כך הפך עובדי שותף מאוד פעיל בביה"ס לכלכלה התל-אביבי,לאורך כל העשור של שנות התשעים שהיה, כפי שפרופ' אלפמן מציין "תור הזהב של ביה"ס."
נערי פטנקין כבר מלאו את השורות גם באונ' י-ם, גם באוצר, ובכל מוקדי הכח וההשפעה של כלכלת ישראל. כשרצו להעצים את כוחם ולהתרחב הקימו בשנות הששים, את ביה"ס הגבוה למשפטים וכלכלה כשלוחה ירושלמית בת"א. השלוחה הזו היוותה את הבסיס להקמת בי"ס עצמאי לכלכלה באונ' ת"א.
פרופ' דני צידון מספר שההתנהלות כלפי התלמידים, התמיכה והטיפוח, מורשת פטנקין, המשיכה לשלוט ביסודות ההוראה בירושלים. אבל היחס כלפי הקולגות הצעירים שחזרו מלימודים בחו"ל עם מטען חדשני ורענן, היה חשדני ובלתי אוהד בעליל. אנשים החליטו לעבור למקום שיוכלו להרגיש עצמאים וחופשיים בניתוב דרכם המקצועית.הם הפנימו והמשיכו ביחס המאוד מטפח כלפי הסטודנטים ואין מופת ראוי מעובדי להוכיח זאת.
בנוסף לצד המקצועי והמשפחתי(אריאלה עבדה בת"א), עובדי היה "פריק" של ת"א. הוא אהב את העיר הזאת עד כלות. הנה הוא מתמקם בדירתו הצנועה בצפון ת"א, צעדים ספורים לקפה באזל, קפה אשתור, תולעת ספרים, ממש ליד כיכר באזל שהוקם אחרי פינוי השוק הסיטונאי.
מסביב נפתחו חנויות יוקרה, מסעדות, בתי קפה ובמרכז רחבה ששרתה כל כך טוב את הילדים שרכבו על הסקטבורד, הרולר בליידס או על האופניים.
עובדי בן לאמא, שהיתה מושבניקית מכפר בילו, שבילה את כל החופשות של ילדותו בכפר, הפך כל כך אורבאני. כנראה בעקבות החיים בערים כמו מילנו, רומא, או שטוקהולם במסגרת שרות החוץ של נסים.הוא הפך צרכן של חיי לילה ושל תרבות תוססת החל מפאבים כמו ה"שופטים" מסעדות שף ובתי קפה ביתיים ועד קונצרטים (במיוחד ג'ז), ערבי תרבות, תיאטרון, ועוד. הוא רצה למצות את החיים כשהדופק שלו פועם בהרמוניה עם העיר ללא הפסקה.
את רב פגישותיו ועבודתו עם קולגות ותלמידים קיים בבתי הקפה.. (הקדשתי לכך פרק מיוחד באתר).
עובדי כחוקר
יתרון מרכזי בעבודתו כחוקר היה בהצטרפותו למחלקת המחקר של בנק ישראל. בד בבד עם תחילת פעילותו בת"א הוא התקבל למחלקה זו. באותו זמן ניהלה אותה ליאורה מרידור. בסוף ימיו כבר עבד עם קרנית פלוג (כיום, המשנה לנגיד). הוא מאוד העריך את שתיהן. ביום השלושים למותו, מציינת קרנית בדברי ההספד, את תרומתו של עובד למחלקה. "הוא גויס", היא אומרת, "לשם חיזוק המחקר של שווקים פיננסיים ותמיכה בתלמידי הדוקטורט. עובד היה האדם שהתאים לשתי המשימות באופן מושלם".
בשנת 2004, שנה לאחר מותו של עובדי, בנק ישראל מפרסם את ספר היובל שלו בעריכת הפרופסורים ניסן לוויתן וחיים ברקאי.
בהקדשה להורים של עובד, כותב ליוויתן:" צילה ונסים, היינו בהלם ממותו של עובד הוא היה הכוכב שלנו".
העבודה במח' המחקר עם ישי יפה, חדווה בר ואשר בלאס בשיתוף פעולה הדוק, העשירה מאוד את תנאי המחקר של עובדי בהיקפם ובאיכותם. עמד לפנינו, מספר אשר בלאס, מערך נתונים רחב ביותר ומגוון, שנאסף בעבודת נמלים של הסטודנטים.ניתוח הנתונים ותוצאות המחקר היו מתפרסמים בדו"ח השנתי
של הבנק. הדוח היה מפרט את פעילויות הבנק ומדיניותו והוא הפך ספינת הדגל של בנק ישראל.הדיונים בדוח מתקיימים מידי שנה בפורום ספיר.
בהקדמה לאוסף המאמרים של עובד : The Collected Writings of Oved Yosha בשני כרכים בהוצאת אונ' ת"א, כותב ישי יפה:" בזכות עבודתו של עובד במח' המחקר של בנק ישראל, הייתה לו ראייה רחבה יותר של ניתוח המצב הכלכלי ועל כן השפעה רבה בוועדות שעסקו ברפורמה כלכלית.וזאת כתוצאה ממעורבותו והשתתפותו בדיונים הפנימיים של הבנק."
יניב קונצ'ינסקי , תלמיד של עובד וכיום כלכלן בארה"ב, כותב באתר באינטרנט:" באמצעות קשריו ההדוקים עם בנק ישראל היתה לעובד השפעה מרבית על המדיניות הכלכלית של הבנק ובמיוחד על תכנית הרפורמה בתחום הפיננסי. מאמריו ורעיונותיו נחשבים ל"חלוציים" וראשי חץ והטביעו חותם עמוק על המחקר בתחומים הנ"ל".
דני צידון הסביר לי (ואני מאוד זקוקה להסברים) שהתחום בו עובד עסק, דהינו החיבור בין המקרו לפיננסים, הוא היום ה"להיט" בכלכלה.
עובדי הדגיש לא פעם בפנינו, עד כמה הוא אסיר תודה לליאורה מרידור שגייסה אותו למח' המחקר של הבנק. מרידור קבעה מדיניות מחקר לטווח ארוך, ועודדה צעירים מוכשרים להצטרף ולהתקדם לקראת תואר שלישי. היא הנהיגה חירות אקדמאית. האווירה הייתה מאוד פתוחה. בנוסף למחקר היא מסרה לידיו הנאמנות והאמינות של עובד את הטיפול בסטודנטים .עובדי ניתב בין ירושלים לת"א. הוא היה מלא התלהבות וסחף את עמיתיו אחריו.(אחרי! מורשת צ.ה.ל).
בערבי שבת היה עובדי מגיע אלינו עם משפחתו פניו קורנות ובידיו פרחים לאמא. פרחי השבת עם החיוך החם של עובדי הם מזכרת נצח בשבילי.כולנו מסביב לשולחן, מחליפים חוויות ורשמים מן השבוע החולף. אריאלה מביאה תמיד איזה דיש חדשני. אני לעומת זאת נצמדת למאכלים הישנים כדי שיהוו מקור געגועים לילדים בעתיד.לפעמים אני מנסה להרשים. אני רואה שאודי נהנה. הוא מרוכז לרגע,ובג'סטה של הכרת תודה, הוא אומר:"אמא!, שאלוהים יגמול לך". עובדי כבר מתנדנד על הכסא. כשהוא אחוז צחוק הוא תמיד מתנדנד ואריאלה לא מאחרת להצטרף..למה אלוהים? מן הראוי שאתה תגמול לה.ההומור היושעי תמיד קצת קנטרני. ..
כשבלוטות הרעב נרגעות אנחנו נעשים רציניים.מחליפים דעות, וכולם נעשים מומחים לכלכלה. עובדי, הכלכלן הבכיר, משתף אותנו. תמיד בגובה העיניים.
כשמתקרבת שעת חצות עובדי נראה חסר מנוחה, הוא ממהר ל"שופטים", להיפגש עם יוסי וחברים של פעם.
האתנחתא מאוד חשובה.מחר שבת. אפשר לעבוד בשקט.
כשנסים כתב את הדוקטורט שלו במחשבת ישראל הוא היה בודד בצמרת. השפה המדעית שלו לא היתה שפת מודלים אבל היתה בהחלט בלתי קריאה להדיוטות. עובדי, לעומת זאת, עבד על פי רוב על הפרסומים שלו עם עמית אחד ויותר.
ד"ר אשר בלאס, אשר ביקר בביתי עזר לי מאוד להבין את התקופה האחרונה בחייו של עובדי. הוא מחלק את עבודתו המחקרית של
עובד לשלוש תקופות:
א. כלכלה תיאורטית. לתקופה זו שייכים שני מאמרים שפרסם עם רוברטו סרנו. שניהם התקבלו לאונ' בראון מיד אחרי קבלת התואר השלישי. עובד מצא בתקופה זו עניין רב בכלכלה תיאורטית. רוברטו עוסק עד היום בבראון בנושא זה. הם הרבו להשתתף בהארווארד הקרובה בהרצאות ומפגשים עם עמיתים. רוברטו ביקר אצלנו ברחובות באחד מלילות שבת. רוח של גאונות עוטפת אותו.
ב. עבודה אמפירית על שוק ההון. המערכת הפיננסית והתחרותיות שלה.
הדגש העיקרי במחקרים של עובדי בתחום זה מתייחס להקטנת חלקם של הבנקים במשק ויצירת מחסומים למונופול שלהם.מחקרים אלה עמדו בפני וועדות ציבוריות שעסקו ברפורמות בשווקים הפיננסיים.
תהליך הצמיחה של הבנקים הגדולים, שבשנות התשעים כבר החזיקו למעלה מתשעים אחוז של הנכסים במדינה, היה מאיים. אנו חשנו אותו על בשרנו באופן אישי. ליד ביתנו ברחובות שופץ הסניף של בנק הפועלים. הבנק רכש את שתי הקומות שמעליו.מבחוץ כיסו את הבניין בשיש לבן. מבפנים ריצפו את כל הקומות בשיש שחור. בלב שכונתנו הצנועה ניצב לו משכן רב הדר. על הגג התקינו מזגן רב ממדים שגזל את מנוחתנו. וכדי להפחית את הווליום הקיפו אותו בגדר אסבסט.
עם שרון בליי וישי יפה מפרסם עובדי את תהליך הקונסולידציה של הבנקים. בשנות החמישים היו הבנקים מוסדות פיננסים קטנים ומרובים.
בהדרגה, הם הלכו והתמזגו והתעשרו . הבכירים העלו את עצמם מעלה, מעלה בסולם השכר. אני עוד זוכרת את הבנק הקטן מרכנתיל-דיסקונט ברחוב הרצל ברחובות בראשות מר ששון ז"ל. זה היה מוסד משפחתי כולם ידעו הכל על כולם. שרר אמון מחלט בין הבנק ללקוחות.אלה היו,כמובן, זמנים אחרים.
תהליך הקונסולידציה הביא בתחילה לרווחה כלכלית באמצעות פיתוח וייעול. מאידך, הוא שינה את האיזון בין יציבות ותחרותיות כשהשיא היה בתופעת וויסות המניות הידועה לשמצה.התערבות ממשלתית אגרסיבית ותושייה של האוחזים בהגה(מודעי ופרס)הצילה את הבנקים .
ב1985 אחת ההחלטות החשובות שקיבלה וועדת בייסקי שהכינה תכנית לייצוב כלכלי, היתה ההחלטה על הרחבת הסמכות של בנק ישראל כמפקח על הבנקים.מאז, מככב בצמרת הכלכלית לאומית של ישראל נגיד בנק ישראל.
בעקבות משבר הבנקים ותהליך הייצוב, הוקמו שתי וועדות. וועדת ברודט וועדת בכר. וועדת ברודט התייחסה בעיקר לתקציב משרד הביטחון התופס חלק גדול מאוד מהתקציב ועד היום היא מכתיבה את כללי המשחק, וועדת בכר אילצה את הבנקים להיפרד מאחזקות ריאליות.
"הבנקים חכמים ואנחנו טיפשים", אומר יושב ראש הכנסת רובי ריבלין. היו להם ביצועים טובים לצד תמרונים מתוחכמים.אני זוכרת את עובדי, מוטרד מאוד בתקופה הזו. האמון שלו בבנקים היה מוגבל, בלשון המעטה.
לתמונה נכנס כלכלן ותיק רב ניסיון אבי בן בסט. פרופ' בן בסט הדגיש כבר בשלב זה, את החשיבות העצומה של הרגולציה והפיקוח.
את ספרו : הפיקוח על שוק ההון, שכתב עם שרון בליי ועם אשר בלאס הוא מקדיש לשני כלכלנים שהלכו לעולמם: עובד יושע ושמואל קנדל.
בהקדשה הפותחת את ספרו הוא כותב:" עובד יושע היה דמות בולטת בקרב הכלכלנים בארץ ובחו"ל, בזכות תרומתו התיאורטית והאמפירית.
מחקריו ניחנו במקוריות ובריאליזם, והתמקדו בהיבטים המגוונים של שוק ההון-מבנה השווקים הפיננסיים, הפרטת בנקים התחלופה בין תחרות ליציבות, מנגנוני פיקוח ..ועוד. מחקריו על שוק הון בישראל תרמו לייצובן ושכלולן של הרפורמות שהביאו לשינוי במבנה שוק ההון הישראלי". במכתב אישי אלינו הוא מוסיף:"היה לי קשר קרוב עם עובד, הערכתי מאוד את עבודתו המחקרית...ואת אישיותו המקסימה."
עובדי היה מספר בבית הרבה על יוזמותיו וביצועיו של אבי בן בסט הוא העריך וכיבד אותו. כאתנחתא מעבודת המחקר העניפה, חטא אבי בן בסט לאחרונה, בכתיבה ספרותית.ביום אחד גמעתי את הספר הקריא והאקטואלי הזה. לא הופתעתי שאבי התייחס לתופעה הכואבת של בריחת המוחות והירידה מהארץ והמחיר הקשה שהם גובים.
ג. כלכלה גלובלית.
כלכלה גלובלית, ערבות הדדית בין גושי מדינות ובין ישויות כלכליות,ופיזור סיכונים. הנושאים האלה השייכים למקרו, העסיקו את עובדי בתקופה השלישית של מחקריו(אשר בלאס). עובדי עבד אז עם פרנצ'סקה, עם Kalemli Ozcan Sebnem ובעיקר עם בנט סורנסן מארה"ב.
עבודותיו התפרסמו בבמות כלכליות יוקרתיות והיתה להם תהודה גדולה.
כשנכדיי, ילדיו של עובדי יקראו את מה שכתבתי בפרק זה, וודאי ינידו ראש על אבא שלהם, שהשקיע עצמו בעולמו של מדע, כשהחיים רוחשים סביבו. ולא היא. איזה "חיים" עובדי עשה בתקופה הזו. כל הנסיעות לעבוד עם עמיתיו באירופה, באיסטנבול, בארצות הברית.
הפגישות, הבירורים והדיונים התקיימו בד"כ בבתי קפה, במסעדות גורמה, עם אינטראקציה אישית חמה ,באווירה קונסטרוקטיבית.
לפעמים היו גם ויכוחים לוהטים ועובדי, הג'ינג'י שלנו יודע גם יודע להתלהט. המעורבות היתה טוטלית. לעתים היה עובדי מצרף את אריאלה למסעותיו. אני התייצבתי בביתם, לטפל בילדים. כשעבד בבריסל גם אנחנו הצטרפנו וחרשנו ביחד את בלגיה. היה נפלא.
היו גם כנסים רבים, וידוע לכל, שאנשי האקדמיה בוחרים את המקומות היפים ביותר כדי להתוועד ולהחליף מידע. כנסים רבים התקיימו בארץ. כלכלנים מכל העולם הציפו את בי"ס ברגלס. ליאונרדו ופרנצ'סקה הגיעו לעתים קרובות. הם השתתפו בחתונה של תמי, והיו יוצאים עם עובדי וילדיו למשחקי כדור סל וכדורגל. בנט היה מגיע עם מתנות לילדים, מתנות שנקנו בטוב טעם. עובדי תייר עם האורחים הרבים בת"א בגאווה מובלטת על הכרך השוקקת בה קבע את מגוריו. הם, אכן, הציצו ונפגעו וחזרו עוד ועוד. בכנס לזכרו של עובדי, מספר ליאונרדו :
"כולנו זוכרים את שעות אחה"צ והערבים שבילינו בבתי הקפה של ת"א שקועים עם עובד בדיונים מרתקים, ומנתחים בעיות כלכליות."
ע"פ כתב העת: European Economic Review מה-15.12.02נחשב ביה"ס לכלכלה בת"א, למספר אחד באירופה, כשLondon School of Economic בא מיד אחריו. העתון מציין שרמת ההוראה בביה"ס היא מאוד גבוהה. במקום אחר נפגשתי בדרוג יותר סולידי בו הוצב ביה"ס במקום השביעי בעולם. אפילו אם הדרוגים מוטים במידה כלשהי , נכון אמר פרופ' הלפמן שזה היה תור הזהב של ברגלס.
עובדי כמורה
אין ספק שההוראה בביה"ס לכלכלה היתה גולת הכותרת בעבודתו של עובדי.היו שם יחסים כל כך פוריים ובונים .המון הערצה ואהבה הדדית.
ביקרו בביתי רבים מתלמידיו. הקשבתי לספורים, האזנתי לרחשי הלב. הגעגועים הציפו אותנו במפגשים אלה.
אהדתם והערכתם של הסטודנטים כלפיו קבלה ביטוי רשמי כאשר זכה שנתיים ברציפות בפרס ההצטיינות בהוראה של אונ' ת"א.(שרון בליי).
מהות ההוראה של עובדי היתה מעבר להרכשת ידע והכנה לחיים במקצוע הכלכלה. הייתה לו התייחסות בונה ומעצבת,בבחינת מעשה אמנות, כאשר טביעת אצבעותיו של האמן נטמעת ביצירה. וכשהיצירה היא בן אנוש המודעות הזו שוכנת בתוכו ולאורה הוא, בד"כ פועל.
אנה, מזכירתו של עובדי במשך מספר שנים, אומרת לי:"הוא תרם לאנשים להיות מה שהם. בהתבוננות רנטגנית משהו, הוא איתר את הפוטנציאל של כל אחד והיה ממנף את היתרונות שלו. עובד היה מאוד דידקטי, הוא ידע לרתק אנשים ולהלהיבם". רבים מתלמידיו שהיו כבר בעלי תואר שלישי כאשר בקרו בביתי, הרגישו שהם חבים לו את בחירתם ואת המקומות אליהם הגיעו.כאילו: אילולא עובד, הכל היה נראה אחרת. התלמידים שלו מספרים שדלתו היתה תמיד פתוחה בפניהם. אנה אומרת שגם רבים שלא היו תלמידיו הישירים נכנסו בה.
הוא היה תמיד מוכן להיאבק למענם. האכפתיות והאמת שלו סחפו אותם. הוא ידע לקחת את ההוראה לגבהים ולהפוך נושאים מאוד קשים וסבוכים למים צלולים (אנה). הוא ראה בהוראה שליחות, שליחות לאומית.
בשנים 1998-2003 עמד עובדי בראש תכנית הm/a דוקטורט של ביה"ס. התכנית הזו הפכה ל'יהלום שבכתר'. זרמו אליה תלמידים מכל האונ' בארץ.
מנואל טרכטנברג מציין בדברי ההספד:"עובד הרים את התכנית לגבהים שלא ידענו כמותם. הוא הקנה להם תכנים מוצקים, בנה ומיסד הליכים וניהל את כל המפעל הזה ביעילות ובמסירות אין קץ"
כשכתבתי את הפרק של לימודי התואר הראשון של עובדי בבר אילן, נפגשתי עם פרופ' נאוה כהנא המקסימה, השומרת בביתה קלסר מלא פרטי זיכרון מתלמידיה. היא ספרה לי: "כאשר באו אלי שניים מתלמידי האהובים ביותר,שסיימו זה עתה את לימודי התואר הראשון ובקשו את עצתי באשר להמשך דרכם, אמרתי להם:"כחברת הסגל בבר אילן אני אמורה להמליץ על תואר שני אצלנו. אבל כמי שרוצה מאוד בטובתכם, תצטרפו למסלול המתקדם של עובד יושע באונ' ת"א" וכך הם עשו.
אדית זאנד מספרת:"התלבטתי, עובד שכנע אותי להמשיך במסלול( MA- דוקטורט) ודאג לי למלגה. הייתי עוזרת הוראה שלו, היינו עסוקים בפרויקטים שונים. עבדנו הרבה בבתי קפה באווירה מלבבת". אדית תכננה טיול למזרח הרחוק. הגשת התזה מתמהמהת עובדי האיץ בעמיתיו.
כך הצליחה לצאת לטיול כמתוכנן. היא מספרת שכבר ידעה על מחלתו . היא התקשרה לאנה מן המזרח הרחוק,אז שמעה את הבשורה המרה על מותו.היה לה מאוד קשה. אנה יידעה אותה שעובד ביוזמתו כבר רשם אותה לתכנית הדוקטורט. היא יכולה לתכנן את שובה בניחותא.היא מאוד מתגעגעת היא היתה מחוברת לעובד בהרבה העדפות.
גם את אלון שעובד היום במשרה מלאה בבר אילן, שכנע עובדי להצטרף.אלון סיים לימודי כלכלה ומשפטים ועבד כעו"ד. הייתה לו שאיפה לא מגובשת עדיין, לעבור לכלכלה. לדעתו הכלכלנים יותר חכמים מהמשפטנים, בנוסף לכך הוא מאמין שהמשפטנים זה עם של זאבים.
עובד:"בוא ניפגש בבית קפה ונדבר" לא קיים סטודנט או עמית של עובד שלא מכיר את משפט הפתיחה הזה."אין מסלול ממשפטים לכלכלה?? נבנה לך מסלול אישי תעשה את קורסי הליבה, תשתלב בסגל ההוראה הזוטר ניתן לך מלגה. אלון עוזב את משרתו המכניסה כעו"ד, עובד מבין את הבעייתיות שלו ומשלש לו את המלגה מבלי שביקש. אחרי שנה עובד מטיל עליו להעביר סמינריון במשפטים וכלכלה לתלמידי הדוקטורט. אלון מתמיד ומצליח. כך התברג במסלול והתקדם בו בהתאם לשאיפותיו. עובד, לדבריו, היה סמל לקידום תכניות אישיות שאפשרו לאנשים לסיים את התואר.
דרור הגיע אלי ביחד עם אלון. הוא קצת outsider הוא לא עובד בארץ. הוא עשה אצל עובדי תואר שני ושמח להצטרף לאלון חברו כדי להעלות זכרונות.הוא מספר שהייתה אווירה של מצוינות בלימודי ה-MA ההרצאות היו מתובלות באנקדוטות מחיי הכלכלה בארץ.לצד ההומור היו לעובד דרישות תקיפות. הוא דרש כובד ראש בעבודה ופעם אף הטיל עליו לחזור שלש פעמים על תמצות של מאמר מסוים.
" תחשוב כמו כלכלן", הוא דרש.שני המבקרים שלי הצטחקו על הליכותיו הפשוטות של עובדי ועל צניעותו. הוא מספר להם :"היום, בשבתי באוטובוס בדרך לאוניברסיטה, עלה במוחי רעיון מעניין " נשמעה תגובת רחש כללית.עובדי מצפה שהם יתפעלו מהרעיון והתגובה:
מה??באוטובוס?? - לכלם היו רכבים פרטיים.
בדומה לאלון גם ברוך נוחת מבחוץ. הוא עבד חמש שנים במשרד הביטחון בתחום המודיעין. עולם הצללים קצת סגר עליו. הוא עבר לעבוד בחברת ביטוח בניהול השקעות. לצרכי עבודתו נדרש ללימודי כלכלה. הוא התקבל למסלול המתקדם בביה"ס לכלכלה בת"א אבל, שלוש שנים נתמשכו בלי שהתחיל לעבוד על הדוקטורט שלו. עובדי לחץ: "בוא ניפגש בבית קפה...."הם שוחחו ארוכות. עובד עשה לו סדר במחשבות והיו גם המון צחוקים.. אחרי זמן קצר הוא הגיש לדני צידון את הצעת המחקר. תוך שנתיים סיים את התואר. כיום הוא עובד באונ' חיפה והוא שבע רצון. הוא מעיד על עצמו שהוא מרבה להשתמש בנוסחאות בשיעורים. זהו כלי שמקל עליו לדייק ולהסביר את עצמו. עובדי, לדבריו, כמעט לא כתב על הלוח. הוא לא ברח לנוסחאות, שזה הדבר הכי פשוט. כך טוען ברוך. עובד, הוא מספר , היה נעמד מול התלמידים,קרוב, קרוב, פנים אל פנים. עיניים נפגשות, גלי המח מצטלבים והוא (עובד), מוביל אותך באמנות לכל נבכי הנבכים של הרעיון.
הרעיון קשה, ה"טיול" מהנה. ברוך מתרווח מעט ומוסיף : נהניתי במיוחד משפת הדבור של עובד, כמו מקונצרט טוב. לפעמים הייתי מבודד את ה"מוסיקה" הזאת מתוכן הדברים ומאזין. היתה לו רטוריקה נדירה.
כמו ברשומון, יניב קונצ'ינסקי זוכר תמונה לגמרי אחרת. ההוראה של עובד התנהלה בתהליך של למידה משותפת. במקרו ב' למשל, שהיה קורס קשה ועמוס, עובד היה מעלה את הנושא ותהליך הלמוד היה פענוח וגילוי משותף של המשמעות. כדי לעקוב אחרי ההדרגתיות של הפענוח עובד היה משתמש בלוח וכלו היה "מלוכלך" בגיר.יניב היה בוגר משאר התלמידים. הוא התחבר לעובד במיוחד בתיאוריה כלכלית,נושא הדוקטורט שלו והפרק הראשון במחקריו של עובדי. יניב סיים את כל השלבים בהצטיינות. הוא כיבד את עובד מאוד והתפעל ממסירותו לביה"ס. עובד השתדל לשכנע את תלמידיו לעשות את הדוקטורט בארץ. הוא נהג לאמר:"ביה"ס שלנו הוא כמו סיירת מטכ"ל והוא יאיר את עתידכם.אעפ"כ יניב בחר לעשות תואר שלישי בארה"ב .הוא צויד בהמלצה של עובד וברכת הדרך חמה
יניב היה הראשון שכתב, זמן קצר לאחר מותו של עובדי באתר באינטרנט פירוט מקיף ואוטנטי על פעלו ואישיותו.דבריו היו בשבילי מקור נחמה והשראה.אני מביאה אותם בחלקם מתוך האתר.
Rest in peace Oved you will always be missed.
Oved has made a key contribution to the Eitan Berglas School of economics by leading the graduate program for the five last years of his life. Making them flourish to an unprecedented extent.during his tenure as head of the program the number of students increased dramatically and the quality of the core curriculum reached a high mark. Moreover Oved set up a highly efficient orderly and fair system of governance. Created a clear well thought out set of procedures and rules and aged the whole operation with enormous dedication and care.
גם אנה מהללת את הכושרו הניהולי : "הוא היה מלך הארגון מדהים ביכולת ניהולית וראייה מערכתית.מאוד מסודר. עובד היה פריק של pure academic עשה הכל הכי טוב שאפשר".
אולי כדאי קצת לקצץ בסופרלטיבים ולספר גם על חולשות אנושיות כמו למשל הג'ינג'יות שלו ,אמנם השיער כבר שינה גוון, אבל לא האופי. היה לעובדי פתיל קצר שהתלהט עם כל עוול או רשלנות או התנשאות. קיימת לדידו איזו אמת מחלטת ומחייבת. אבל למזלנו (גם במשפחה)הלהבה היתה דועכת במהירות והפיוס לא אחר להגיע. אדית זאנד ספרה לי שהיא הסתדרה עם עובד נפלא, אבל אם אני רוצה לשמוע על התפרצויות שאפנה לאריאל רשף שהיה חבר כתה. כשפגשתי את רשף הוא אכן הודה בכך והוסיף:"כדי שנוכל להמשיך לעבוד ביחד עובד הציע שנדבר על סדרי עדיפויות ו'אל תיקח את זה ללב',זה האופי שלי.הוא לא לקח ללב, הוא ידע שעובד כה אמיתי ואף מחבב אותו מאוד. לפני שאריאל יצא ללימודים בארה"ב הזמין אותו, עובדי למסעדת סושי בבזל "וזה היה אדיר! 'בניסיון נואש' להשאיר אותו בארץ, מספר אריאל, פנה עובד למלצרית" תעשי משהו שיישאר כאן". ושניהם פרצו בצחוק.
הבאתי רק טעימה מהתבשיל מלא הניחוח של 'עובדי כמורה'.'תבשילים' תרתי משמע ע"פ עובדי מסוגלים לגרום להתעלות הנפש
תהליך הקידום באונ' ת"א היה קשה. בביה"ס עצמו הדברים נחתכו די מהר, אבל בדרך לאשור הנהלת האוניברסיטה הייתה סחבת.
עובדי ככלל היה מאושר ומלא ספוק בעבודתו ובחייו אבל ההשעיה בקידום הכאיבה לו. צחוק הגורל- הוא התבשר שנעשה פרופ' חבר (יש לי, הוא אמר, עוד פרסומים רבים בצנרת שיכולים לכסות את הקידום הבא).בעת שעמד לפני ניתוח להסרת הגידול. יעברו עוד אחד עשר חודשים של מאבק אדירים ושל עבודה ששיאה היה הכנס הכלכלי במודנה .
עובדי הציג נוכחות מרשימה. איש לא שיער בנפשו שזהו הכנס האחרון- שירת הברבור של עובדי.
עובדי ביקש שיכינו לו מערכת שעות לשנת הלימודים הבאה ואני האמנתי שהוא מתכוון לכך. אולם מנואל סיפר שעובד ביקש להיפרד. "באנו אליו לבי"ח וניהלנו שיחה ארוכה.... הוא דיבר באומץ מסמרר ובצורה מפוקחת להפליא על הקץ המשמש ובא, על רצונו לשהות בבית בימיו האחרונים ואולי להספיק לסיים עבודות שנקטעו באיבן.וגם איך לא על התכנית של הMA והדוקטורט. אם טבעו האמיתי של אדם נחשף בשעות קיצון אלו, הרי שזכינו לראות את כל אותן איכויות אנוש נפלאות שהיו גלומות באישיותו של עובד, באותה שעה של חסד אחרונה איתו. כאילו ביקש להעניק לנו שי פרידה.
אחרית דבר- שקיעתו של בי"ס ברגלס.
"איך נפלת משמיים הילל בן שחר,נגדעת לארץ, חולש על גויים"(ישעיהו כד).
בתשעה באב תשס"ג (2003) עזב אותנו עובדי ללא שוב.עזב את המשפחה היקרה לו, עזב את העבודה החשובה לו, את העמיתים,איתם שקד ועמל לבנות עולם יותר טוב, את הסטודנטים,תלמידיו שכה אהב והאמין שהם יהיו כוחות המחר להמשיך בהגשמת חזון הציונות, ואת בי"ס ברגלס שהיה לו בית שני במשמעות העמוקה ביותר.
בתשעה באב עזבה יעל קיילין שעבדה אתו בצמידות ובהרמוניה מאז הגיע לברגלס. זמן לא רב אחריה עזבה גם אנה עייאש.
בשנת 2004 קיים ביה"ס לכלכלה בת"א כנס כלכלי לזכרו של עובד, אליו הגיעו אנשי מקצוע רבים מחו"ל, ביניהם ידידים וחברים טובים.
תמונתו של עובדי בגודל המסך של אולם הכנס ניבטה אלינו ישירות, כמשגיחה שהמפעל לו הקדיש את חייו פועם ופועל. את הכנס ארגנו במסירות ובכישרון דני צידון וישי יפה. לישיבת הפתיחה הוזמנו גם אנו,המשפחה. ישי פתח כהרגלו בדברי טעם וחן מציין נקודות מרכזיות בחייו של עובד. משה בושינסקי בקושי בלע את דמעותיו , פיליפ וייל התייחס למורשתו של עובד כאל אש התמיד שתמיד תהיה מקור
השראה.דברי ליאונרדו תמיד מרגשים אותי. נפרדנו בהבטחה שכולם עוד יחזרו. זהו רק כנס ראשון בסדרת כנסים עתידיים.
איש לא חזר. תוך זמן קצר ביותר עזבו את ביה"ס מבכירי מוריו ששמם הלך לפניהם במשך העשור האחרון. הם נתקבלו בזרועות פתוחות באונ' הארווארד, בבנק ישראל, בבנק לאומי ובעמדות מפתח ציבוריות.
איזה צרוף מקרים. כוחות סמויים כיוונו את התהליך החפוז הזה, אם נסתמך על ספרו של דן אריאלי:"לא רציונאלי ולא במקרה".ואולי היה זה דווקא תהליך רציונאלי שרחש מתחת לפני השטח ואבדנו של עובדי היה רק גורם מאיץ.(לפעמים אני חושבת הפוך על הפוך שלאל הרע היתה כוונה טובה למנוע מעובדי את מראה הספינה השוקעת. שוקעת ולא טובעת , צפוי לה ללא ספק עתיד טוב יותר.)
כל האנשים הטובים האלה מבי"ס ברגלס, נאורים וחסידי הדמוקרטיה, האמינו בכלכלה של הניאו ליברליזם, בשוק החופשי, כתואם האדם המודרני,היוזם, היצירתי, השוקד על העלאת רמת החיים ועל עולם שטוב לחיות בו.
כאשר האדם תפס את מקום האל במרכז ההוויה התווכחו שני פילוסופים אנגליים על מהותו. לוק אמר שהאדם נולד "טבולהרסה" טהור מכל הטיות. הובס קבע ש"יצר לב האדם רע מנעוריו".(בראשית ח כא) עובד וחבריו לא תיארו לעצמם עד כמה הובס צדק. הקפיטליזם שהצעיד את האנושות קדימה התיר כל רסן. אנשים הלכו ואיבדו ערכים של סולידאריות ויושר והפכו את אל הממון למושא של פולחן המקדש את כל האמצעים.השילוב של הון ושלטון הביא לקוטביות חברתית בלתי מתקבלת על הדעת.
בזמנו של עובד, המגנטים שהיו הגורמים המדרבנים אי צדק חברתי, היו הבנקים הגדולים. הכלכלנים חזו את ההתפתחות השלילית ונאבקו על רפורמות, פיקוח יעיל ו"הפרדת כוחות". אני זוכרת את עובדי מגיב בכעס רב כשהונף הדגל האדום על גג בנק הפועלים ברחובות או על הבריכה בכפר בילו (כפר מולדתי)שם המושבניקים הפכו לאנשי נדל"ן. בי"ס ברגלס הוא,מסתבר, אחד הקורבנות של השיטה.
דפנה, מזכירת המורים של ביה"ס כבר למעלה מעשרים שנה, עמדה לצידי לאורך כל התקופה של כתיבתי. היא איתרה את האנשים שחיפשתי והעבירה את המסרים שלי ליעדם. לא היה גבול לאדיבותה.היא עדכנה אותי בקשר למסלול של התארים המתקדמים המקיים תוכנית משותפת עם החוג לכלכלה באונ' העברית. מספר התלמידים מאוד הצטמצם.
עכשיו כשאני מסיימת את החוויה הקשה והנעימה שהיתה לי, ללכת בעקבות עובדי, שוטפת את המדינה תנועת מחאה נלהבת ומשכנעת הדורשת צדק חברתי.אני מלאת אמונה ותקווה שאנשי הכלכלה , אותם ראה עובדי כאמונים על קידומה של החברה, יזרמו עם רוח הזמן וחילופי הדורות יחזירו את תלמידיו לבי"ס ברגלס.אני מאמינה שהאנשים הטובים האלה ייקחו על עצמם את המורשת של עובדי כמשימה לאומית.
צור עימנו קשר