עובדי שאף למלא תפקיד של מפקד סטי"ל בטרם יפרוש ללימודים ולקריירה אקדמית, כדי להשלים את מעגל חיל הים בחייו, ואכן קיבל את מבוקשו. נותרו לו עדיין שתי שנות שירות בחיל הים והוא השיג בהן את מבוקשו. הוא הוצב בפלגה שמפקדה היה סא"ל אריה גמבש, אח"כ אריה גביש. הבסיס היה באשדוד במטרה לדלל את מצבת הסטילי”ם בחיפה.
יחד עם עמיתו קרמונה הוצב עובדי כמתמחה בפלגה לפקד על סטי"ל. המפקד היוצא של הסטי"ל היה מדריכו האישי. משך ההתמחות היה כשלושה עד שישה חודשים. המתמחים לפיקוד משתתפים כשווים בכל הדיונים המקצועיים. אחרי שלושה חודשים היו צריכים עובדי וקרמונה, שהיו מיודדים, לעלות על סטי"ל ולפקד עליו. שני סטילי"ם היו צריכים למפקדים: אח"י חנית מטיפוס סער 3 וסטי"ל אחר מסוג סער 4. שניהם נבנו במספנות חיפה.סער 4 היה סטי"ל יותר מתקדם וקרמונה לחץ לקבלו. בדרך כלל הצלחה טובה יותר בהדרכה היתה מזכה את המפקד החדש בספינה יותר מתקדמת. לדברי מפקד הפלגה אריה גמבש, הצלחתו של עובד הייתה גדולה יותר לאין שיעור, ובכל זאת עובדי ויתר, הן בשל אופיו הנוח והן בשל האתגר הגדול שעמד בפניו לפקד על סטי"ל פחות מתקדם ולהפיק ממנו את המיטב האפשרי.
אח"י חנית הוצבה זה מכבר במספנת חיל הים באילת לשיפוץ יסודי. לקראת סוף תקופת הטיפול הועבר אליה צוות מספינה אחרת. על עובדי הוטל לבדוק את תפקוד הספינה ולגבש את הצוות. זה היה אתגר טכני ופיקודי ממדרגה ראשונה. עובדי שהה באילת לבדו. גמבש סמך עליו מאוד ובקושי אף הגיע לביקורת, וכך נחסכו ממנו טיסות לאילת... התפקיד שמילא עובדי היה עצמאי מאוד ובוצע לדברי גמבש באחריות מירבית. עתה היה צריך להחזיר את הספינה לחיפה כדי להשלים את שיפוץ המערכות האלקטרוניות. מפקד הפלגה הגיע לאילת כדי לתת את האישור האחרון ליציאה וכן לבדוק את הספינה, הצוות, המפות והמוכנות הכללית להפלגה. מסלול ההפלגה היה יציאה מאילת, הקפת חצי האי סיני, הכניסה למפרץ סואץ, מעבר בתעלה וכניסה לים התיכון. זוהי הפלגה קשה בגלל הים הצר והמפרצים הרבים. הים היה סוער מאוד באזור המפרצים במשך כל ימות השנה. נושבות שם רוחות צפון מערביות עזות וגובה הגלים מגיע ל 4- 5 מ'. בנתיב הזה היו כבר תקלות כשמפקד אחד הסטילי"ם נרדם ונחת בשטחה של ערב הסעודית. לדברי גמבש הפיקוד של עובדי היה מושלם.
לפני הכניסה לתעלה עלה על הספינה נתב (פיילוט) מצרי. הוא התקבל בטקס שגרתי. לאורך 50 הק"מ של התעלה הוא עמד לצידו של עובדי מפקד הסטי"ל בגשר הפיקוד. הנתב המצרי ירד בפורט סעיד, והספינה המשיכה במסע של 130 מילין בדרכה לחיפה. אך לקראת היציאה ההגה פסק להגיב, והצ'יף עשה תרגיל חירום של הפעלת ההגה באופן ידני כאשר המערכת ההידראולית פסקה לפעול לחלוטין. עובד ביקש מהמצרים לעגון בפורט סעיד כדי לנסות ולתקן את המערכת תוך קיום קשר עם נמל חיפה, א ך ללא הועיל. עובד החליט על ביצוע אלתור נדיר: להפעיל את ההגאים בעזרת גלגלות (רצ'טים). זה היה, אומר גמבש, פתרון פנומנלי וייחודי שלא היה כמותו לפניו או אחריו. כך הפליגו במשך 12 שעות עד שהגיעו לנמל חיפה. עתה מגיע תור התמרון (מנברה). זאת היא הדרך הטובה כדי להיכנס בה לרציף (כמו שמחנים מכונית) והיא מציינת את כשרונו של הימאי. פיקוד החיל שידע על התקלה בהגאים שלח גוררות כדי לתמרן בעזרתן את הכניסה לנמל, אך עובדי התעקש ולא קיבל את הגוררות והחליט לבצע את המנברה בעצמו. הוא הצליח וזכה למחיאות כפיים סוערות ולהרבה מחמאות.
הצוות הגאה נרתם למשימות הקשות במסירות ובתחושה של גאוות יחידה. התקופה היתה קשה. הנתיב הימי נוצל על ידי מחבלים שניסו פעמים רבות לחדור לישראל דרך הים. חיל הים מנע נסיונות רבים אלה תוך ביצוע הפלגות מבצעיות לחופי לבנון וסוריה, וקיים שורה של פעולות מנע. עובדי היה מפקד מסור שתבע מפקודיו התמסרות לתפקידיהם וביצוע משימותיהם בשלמות. יחד עם זאת היה ער וקשוב לבעיותיהם ועשה ככל יכולתו לסייע להם. הגיעו אלינו הדים מכמה מפקודיו שהעריכוהו ואהבוהו.
היו לו סיכויים טובים להתקדם בשרשרת הפיקוד של החייל. אבל הוא כבר הכריע לטובת האקדמיה.
צור עימנו קשר