עובד יושע

פרק ט"ז: לימודי התואר הראשון והמפגש עם אריאלה באוניברסיטת בר-אילן

 
מרשימות אימו צילה יושע
פרק א. עובד – השם שהעניק לו עובד לדיז'ינסקי ז"ל
פרק ב. ילדות: מכפר ביל”ו לירושלים ובחזרה
פרק ג'. הולנד, התחנה הראשונה במסע הנדודים
פרק ד. עוברים צפונה - שטוקהולם
מרשימות אימו צילה יושע
פרק ו. איטליה , מילדות לבגרות
פרק ז. יורדים לאפריקה
פרק ח. ושבו בנים לגבולם
פרק ט. האיחוד המשפחתי, טרום צבא
פרק י. טירונות, ראשית השירות בחיל הים
פרק יא. קורס חובלים
פרק יב. אח"י יפו
פרק יג. פו"מ ושירות בשארם
פרק יד. תפקידו האחרון בחיל הים – מפקד סטי"ל אח"י חנית
פרק טו. עשרים שנות פעילות אקדמית בחיי עובד
פרק י"ז. לימודי התואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים
פרק יח. לימודי התואר השלישי בהרווארד (1988 – 1992)
פרק י"ט: אוניברסיטת בראון, פרובידנס (1992- 1994)
פרק כ'- אוניברסיטת ת"א ובנק ישראל 1994-2003
פרק כא. מאבק איתנים להישרדות
נספחים- שולחן ערוך פשוטו כמשמעו
נספחים- ציונות וזהות
נספחים - המוסיקה של עובד
נספחים- עבודה בכיף
מרשימות אימו צילה יושע

 בשנים 1982- 1984 למד עובדי באוניברסיטת בר-אילן וסיים את התואר הראשון בכלכלה.
בהמשך דרכו אחרי שהשתחרר משירותו הצבאי עשה כברת דרך ארוכה של לימודים ותארים עד לתפקידו האחרון כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, והקים משפחה לתפארת.  בט' באב תשס"ג (2003) נפסקה שירת חייו באיבה אחרי מאבק קשה במחלתו הממארת.

הצער והכאב הצליחו להחיות אותו בקרבי בשקיפות כה גדולה, שאפשרו לי לשחזר את מהלך חייו עם פרטים שאני זוכרת בבהירות מדהימה.
היינו מאוד קרובים. תחילה עקב חיי הנדודים, רחוקים מהארץ, מהאווירה החופשית והעצמאית. גם כשנפרדו דרכינו כשהיה בן 16, וחזר ארצה כדי לסיים את בית הספר התיכון ולהשלים את בחינות הבגרות. גם אז הוא עדכן אותנו ברציפות במכתביו השבועיים אלינו לחוץ לארץ, שסיפרו ודיווחו על פרטי חייו, עיסוקיו וחוויותיו הרבות. כך הצליח לרכך מעט את געגועינו. שמחנו לשמוע על היקלטותו המהירה והחלקה בארץ אחרי שש שנות היעדרות ממנה. ההשתלבות שלו הייתה חיובית ומלאה מכל הבחינות: לימודים, חיי חברה, קשרים עם המשפחה בכפר ביל"ו, בירושלים ובתל-אביב, חיי התרבות, הפעילות הספורטיבית, הטיולים וכל מה שהסביבה יכולה להציע. הוא ממש פרח והיה מאושר.

העליתי את פרק בית הספר התיכון דה-שליט בחייו על הכתב "ביומנה של אמא " (ראו לעיל פרק ח') ובצרור המכתבים כאילו הכל אירע רק אתמול. נעזרתי מעט בחיימון ובדורון נויימן בני כיתתו שזוכרים אותו כנער צעיר ותוסס. גם הם השתאו על סגירה כה אינטנסיבית של פערים בכיתות י"א וי" ב בתיכון.

לשחזור תקופת הצבא הארוכה - עשר שנות חיל הים - כבר הייתי זקוקה לעזרה של חברים. המכתבים כמעט פסקו, טלפונים, פגישות, שיחות קצרות. חסרים לי לבנים לבניין הפרק הזה. אבל לא אלמן ישראל. אנשים נפלאים, כמו אורי אשכול, אסף בר (פיס), ובמיוחד שלמה (מומו) כהן- ששיתפו איתי פעולה. הם הכניסו אותי בשער האחורי לקורס חובלים מחזור ל' הנערץ והאהוב עלי. נראה לי שתפסתי את הפרינציפ, כאילו עברתי עם עובדי את כל התקופה הזו על שלביה, התנהלותה, הדבש והעוקץ, החברות המיוחדת (שבוגרי מחזור ל' מקיימים עד היום), המקצועיות והאוצר הבלום של ערכים, שעובדי היה מאוד כשיר לקלוט וחיל הים הקפיד מאוד להעניק. התעדכנתי גם באשר לשירות בסטי"לים, וגמב"ש, מפקד הפלגה, האיר את עיני והרחיב את ליבי בתיאור התפקוד של עובדי כמפקד הסטי"ל 'אח"י חנית', תפקידו האחרון בצבא.

בתוך התקופה הצבאית, עשה עובדי אתנחתא של שתי שנות לימוד מלאות – כולל סמסטרי קיץ, וסיים את לימודי התואר הראשון בבר-אילן. מניין אשאב מידע? עברו עשרים וחמש שנה! ואני כל כך רוצה להמשיך ולטוות את מסכת חייו המופלאה.

הרמתי טלפון לבר-אילן, למזכירות החוג לכלכלה. עונה לי פנינה מנור : "כן!!! ודאי שאני זוכרת את עובד יושע, ממש כאילו לא חלפו 25 השנים הללו, אני זוכרת אותו היטב." אני לא מאמינה, איזו הפתעה נעימה. פנינה מספרת שהייתה אז בחורה צעירה ותפקידה היה לסייע לסטודנטים החדשים להתארגן ולהיקלט בחוג ."עובד? איך בכלל אפשר לשכוח בחור כזה. חביב, מנומס, קולגיאלי, בולט כתלמיד וכחבר. הוא עזר לי הרבה, אהבנו אותו מאוד בחוג". פנינה מנור היא עוגן הצלה בשבילי. היא סיפרה לי על המורים של עובדי. חלקם עדיין פעילים והתקדמו יפה, חלקם פרשו, חלקם גמלאים, אבל עדיין עובדים באופן חלקי. פנינה ציידה אותי ברשימה מפורטת ובמספרי טלפון לכל מי שאמור ורוצה לעזור לי. אך מאחר שכולם אמרו על עובדי דברים דומים אביא להלן רק מדברי פרופ' נאוה כהנא ופרופ' תקווה דרוויש חברתה המנוחה.

עובדי למד במסגרת מיוחדת שאוניברסיטת בר-אילן קיימה  בשיתוף עם צה"ל המיועדת להעניק תואר ראשון לקציני הצבא. הלימודים נמשכו לאורך שנתיים קלנדריות בתוספת חופשות הקיץ. מסגרת זו מאוד התאימה לו. במקור, שאיפתו הייתה לימודי המתמטיקה, הוא גם נרשם לחוג באוניברסיטת חיפה  ואף קיבל תשובה חיובית עם הבטחת מעונות. כבר כנער העיד על עצמו שיש לו 'ראש מתמטי'. החוויות שסיפקו לו החוגים במכון וייצמן חיזקו בו את המשיכה לעולם המספרים. אבל בתוקף הנסיבות הסתבר שבחירה זו עלולה הייתה להשאיר אותו עם מחוייבויות לא סגורות. ואילו החוג לכלכלה בבר-אילן היה מובנה על פי תביעות הצבא, חתום וסגור, דבר דבור על אופניו, בלי זנבות ובלי שאריות. עובדי נרשם לכלכלה. זו הייתה בשעתו ברירת מחדל אשר בדיעבד היה מאוד שלם עימה. הוא מצא בלימודי הכלכלה הרבה מעולם החישובים והמודלים המתמטיים ותורת המשחקים. ומאידך, הכלכלה עוסקת בבני אדם: ביצרנים, בצרכנים ובמתווכים -  בני אנוש על הטעמים שלהם. כאן כבר נחוץ, לדעתי,  דופק אמפתי, פסיכולוגי, אנושי, אפיונים שהיו תפורים על עובדי במידתו.

פנינה סיפרה שמסגרת לימודים זו המיועדת לאנשי צבא, התקיימה במשך שנים רבות, ואילו היום אינה קיימת יותר. הצבא התחשבן לא מעט עם אנשיו בקשר ליציאה ללימודים. המחויבות  של עובדי לחיל הים הייתה בשעתו טוטלית. הוא רצה ושאף להתקדם בסולם הדרגות. עם זאת, הצרכים האינטלקטואליים, חיידקי האקדמיה, לא קפאו על השמרים. כאשר הצטרף לקורס חובלים, הובטח לו כי עם השלמתה של תקופת שירות יוכל לצאת ללימודי תואר ראשון על חשבון שירותו הצבאי. בתום תקופת השירות הנדרשת הוא הגיש בקשה לצאת ללימודים. הגון, ישר ותמים כדרכו, האמין שהבטחות מקיימים כלשונן, אך בין הגשת הבקשה ועד הביצוע, התמרחה סחבת של מספר שנים, עם תכתובת מסועפת ו'תרגילים' בלתי צפויים. עובדי נפגע. מי יודע אם הדבר לא השפיע עליו יותר מאוחר כאשר העדיף את האקדמיה על פני השירות הצבאי.

בינתיים, מצפות לו שנתיים נפלאות : חוויות אינטלקטואליות, קשרים חדשים, חברים, פופולריות סוחפת, מצב כלכלי טוב (משכורת צבאית כולל תשלום שכר לימוד), מגורים בתל-אביב, בילויים בלי סוף, והכי, הכי, אריאלה!!!! אהבת חייו, אם ילדיו, חברה טובה, ואיך אומרת אריאלה?  "והיו הרבה, הרבה צחוקים. היה כיף!"

פנינה, כאמור ציידה אותי במספרי הטלפון של המורים בעבודה ובבית. קבעתי פגישה ראשונה עם פרופ' נאוה כהנא. אני צועדת לאיטי בנתיבי אוניברסיטת בר-אילן, שדרות עצים מצילות, בניינים מעוצבים וצנועים, אווירה סטודנטיאלית מלאת רעננות של צעירים אצים רצים. מהם חמורי סבר, מהורהרים, ומהם צוחקים ועולצים בכל פה. אני מתמלאת זיכרונות מעורבים, מחיי האקדמאיים בקמפוס הירושלמי, מנסה לשחזר את עובדי , הסטודנט החרוץ, פוסע כאן בין עמיתיו. עם מעט עזרה, אני מאתרת את חדרה של פרופ' נאוה כהנא: פרופסורית כלבבי, פשוטת הליכות, לבוש צנוע, סנדלים, בלי קמצוץ של אף למעלה, לבבית.   

ושוב לשאלתי: "האם אני זוכרת את עובד?", "הצחקת אותי". הדפים הללו יתקשו להכיל את הסופרלטיבים של נאוה בקשר לעובדי. הוא בוודאי היה מגיב בתנועת ידו האופיינית - "אל תיסחפו ואל תגזימו". נאוה לימדה את הקורס של מאקרו כלכלה  וחברתה תקווה דרוויש לימדה את המבוא לכלכלה. אלה היו שני הקורסים הבסיסיים שחרצו את גורלו של כל תלמיד. המדיניות של האוניברסיטה הייתה לקבל ללימודים מאות סטודנטים, מסה גדולה, לתת להם להתבשם ולהתרשם מהמקצוע ולבחון את כישוריהם ואת כוח ההתמודדות שלהם. הסינון יבוא בתום שנה א', אחרי הבחינות במבוא לכלכלה ובשנה ב' סינון נוסף בקורס מבוא לתורת המחירים. כחמישים אחוז ייפלטו לאחר שנה ראשונה. סיפרתי לנאווה שעובדי תכנן ללמוד מתמטיקה ומחשבים. אך האילוצים הקשורים בצבא הביאו אותו לחוג לכלכלה, ירד לה אסימון. היא עצמה למדה מתמטיקה לפני שהמשיכה בכלכלה. כך קלטה כמה משמעותי הקשר בין שני המקצועות, מה שהבהיר  לה טוב יותר את תובנותיו העמוקות של עובדי.                                   

אני לא מתאפקת מלצטט את הסופרלטיבים של נאוה. (מה יכול להמתיק יותר את העובדה שזה מה שנותר לנו): יפה תואר, האצילות קורנת ממנו, פעיל, תקשורתי, בעל יושרה יוצאת דופן, בעל סקרנות אינטלקטואלית ברמה מאוד גבוהה, בוגר, 'מי שיודע לשאול'. שאלותיו והשתתפותו בשיעורים היו מאוד קונסטרוקטיביות ותורמות. הוא התבלט גם בעזרתו לחברים.

 לפני מבחנים, סיפר חברו ללימודים מטעם חיל האוויר יהודה בר, כשכל החברים היו ישובים יחד במסדרון, הייתה נאוה מזמינה את עובד לשורה הראשונה. מה שבטוח בטוח.
נאוה, כמורה מעורבת ואיכפתית התייחסה אף לצד החברתי. היא סיפרה שעובדי היה מאוד מחוזר על ידי הבנות. חמישה זוגות יצאו מהכיתה שלה. "כל כך צר שתקווה דרוויש איננה עוד. חבל על דאבדין, מותה של תקווה – אבידה גדולה לחוג ולתלמידים. והוסיפה שאילו זכיתי לשמוע את תקווה מדברת ומספרת על עובד הייתי נותרת המומה ופעורת פה. תקווה כל כך אהבה את עובדי והעריצה אותו. אנשים נוספים אישרו זאת בפני.

המפגש עם נאווה העשיר אותי מאוד. כל כך שמחתי להיווכח שקיימות מורות כמוה. נאווה שומרת בביתה קלסר תלמידים, ובו היא אוצרת מסמכים, תמונות, מכתבים וזיכרונות מתועדים מתלמידיה הקרובים. (תאמינו!). היא מסרה לי כמה צילומים : גלויה שעובדי שלח לה, בשמו ובשם אריאלה (מהארווארד). גם אריאלה הייתה תלמידה שלה; תצלומים של מכתבי המלצה שהיא ותקווה ציידו בהם את עובדי כשפנה לאוניברסיטאות בארה"ב. המלצות כאלה, אני מאמינה, פותחות כל דלת. עובדי בחר בהארווארד ללימודי התואר השלישי. אריאלה בחרה ב- BU, אוניברסיטת בוסטון, ללימודי התואר השני. בקלסר של נאווה שמורים בין השאר גם פרטים על שני סטודנטים נוספים שמאוד אהבה והעריכה.
לימים, עם סיום לימודי התואר הראשון פנו אליה סטודנטים מצטיינים בוגרים לעצה באשר להמשך דרכם האקדמית. נאווה, לדבריה, אמרה להם: בתור חברת סגל בבר-אילן אני אמורה להמליץ בפניכם שתמשיכו אצלנו. בתור מי שמאוד רוצה ביקרכם אני מציעה לכם להצטרף למסלול המתקדם בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב המונהג ע"י עובד יושע, אין טוב מכך. ואכן, תלמידים רבים מכל האוניברסיטאות בארץ, בזמנו של עובדי, נהרו למסלול הזה.

פרופ' נאווה כהנא, מסתבר, היא תופעה טבעית למה שאריאלה מכנה 'אוניברסיטה קטנה וסימפטית'. כולם הכירו את כולם. האווירה הייתה טובה, מפרגנת, ונותנת תחושה עמוקה של רוחב דעת היונק משורשים יהודיים ואוניברסליים.

הקבוצה של הקצינים כבר התחילה ללמוד בקיץ, באוגוסט. היו שם קצינים רבים שהיו מבוגרים בהרבה מעובדי. חשוב היה להם לקבל את התואר לשם הקידום הנוסף שלהם. שלושה מהם: רפי אפל, אלוף משנה מחיל הים, יהודה בר, אלוף משנה בחיל האוויר, ואיתן בן אליהו לימים מפקד החייל, אז אלוף משנה בחיל האוויר, שכבר התפרסם בין החברים בזכות השתתפותו באחד המבצעים החשובים ביותר של המדינה.

שלושתם ארגנו מערכת למודים משותפת לקיץ. שלושתם היו בקשר הדוק עם עובדי. עובדי הצעיר היה אז סרן. רפי ויהודה הגיעו לביתנו ברחובות לספר על עובדי. אנחנו התרפקנו על זכרונותיהם וסיפוריהם השופעים והאוטנטיים על תקופה זו של בר-אילן. עם איתן בן אליהו קיימתי כמה שיחות בטלפון הנייד. בדומה לחבריו גם הוא נעזר הרבה בעובדי. שלושה אלה הגיעו לבר-אילן אחרי תקופה ארוכה מאוד שלא חבשו ספסל לימודים. רפי אפל סיפר שהרגיש ממש חלוד. עשרים שנה שלא נתפנה ללמוד. אצל יהודה בר, הפסקה יותר קצרה, רק שתים-עשרה שנה, שהיה שקוע בהן כולו ורובו במבצעי חיל האוויר. ואיתן בן אליהו כמותם. הם התחילו ללמוד. היה זה קשה ביותר, במיוחד בקורסי המבוא. וכידוע, מי שלא עובר את המבוא לכלכלה פשוט "עף". ואז, מספר יהודה: "גילינו את הילד, ילד הפלא שלנו! הוא הוביל אותנו צעד אחר צעד, בסבלנות ובשיטתיות, מסביר ומלמד, והעיקר, מקפיד שנתרגל כמה שיותר. למבחנים היינו מתכוננים ביחד". כששאלתי את איתן: "התכוננתם ביחד?" הוא צחק הרבה לניסוח שלי. כבר הספקנו לשכוח הכל. עובדי היה צריך ללמד אותנו ממש מהתחלה.

יהודה ורפי כבר היו בעלי משפחות. הם נהגו להזמין את עובדי לעיתים בימי שישי אחה"צ, תחילה לומדים ואח"כ הוא הצטרף לארוחת שבת עם המשפחה. כך יצאו נשכרים שני הצדדים, אלה קיבלו מורה טוב, ועובדי זכה לארוחה חמה באווירה משפחתית. לעולם, מדגיש רפי, לא הייתי מצליח לעבור את מבחן ה"מבוא" ולהגיע לתואר, אילולא התמיכה המסורה והעקבית של עובדי. ליהודה הייתה בעיה ספציפית של היעדרויות. הוא נקרא פעמים רבות לטיסות ומבצעים מיוחדים. הוא לא נכנס למתח. יצא למשימות שקט ובטוח. את החומר החסר ישלים עם עובדי. יהודה גם סיפר כיצד תיגמל את המורה הצעיר שלו בטיסה מול חופי לבנון. עובדי גילה עניין רב בכך. הם הנמיכו טוס, צפו מקרוב בדבורים המשייטים ונפנפו להם לשלום. שנים רבות מאוחר יותר, באחת הטיסות הטרנסאטלנטיות של עובדי, הוא שומע את הקפטן של המטוס! לא אחר מאשר יהודה בר! הוא שלח פתק באמצעות אחד הדיילים לקפטן. את המשך הטיסה הוא כבר עשה בקוקפיט עם הסברים כמו שהוא אוהב. פגישת חברים בשחקים.

קיץ 1982, עובדי גר עם חברו יוסי ברח' שטנד בתל-אביב. בשביל עובדי, תקופה של אתנחתא ושל שינוי, חידוש הרעות שנרקמה עם יוסי ברומא עם המון איטלקית והומור. אחרי שש שנות צבא רצופות, עובדי ממלא את הריאות. ללימודים הוא מתייחס ברצינות מירבית. מהבוקר עד הערב באוניברסיטה, שיעורים, קצת שינון ועזרה לחברים. בערב יוצאים עם החבר'ה. הם היו קבוצת רווקים בליינים, במהלך השנה יוסי פרש מהלימודים והתחיל לעבוד בעיתון 'הארץ'. שם הוא יעשה חייל ויגיע לעמדה מרכזית כמנכ"ל העיתון. בערב, אם כן, מבלים החברים. שותים קפה אספרסו, משקאות חריפים, ובעיקר הרבה בירה. למה בירה? זה היה הכי זול, אומרת אריאלה.

בלילה, אחרי הפאב, עובדי יושב על המחברות. כשנתקע עם תרגיל מסובך, לא ויתר ונותר ער עד הבוקר. אמנם ראש טוב היה לו תמיד התגריתי בו: "זה לא קונץ! בא לך בקלות". יחד עם זאת, עובדי השקיע. מעולם, מספר יוסי, לא יצא ללימודים בלתי מוכן. הוא היה חרוץ ואנרגטי. לפני מבחנים, התמקם באחד מבתי הקפה האהובים עליו קפה 'שלי', בדיזינגוף סנטר, אצל מישל באבן גבירול, ולימים גם באשתור ועבר ביסודיות על החומר. התוצאות אף פעם לא איכזבו. בבתי קפה נהג לעבוד, גם כשכבר היו לו תלמידים. שם פגש סטודנטים, הדריך, יעץ, בדק מבחנים,  תיכנן פרויקטים, פגש עמיתים מהארץ ומחו"ל. שם התווכחו בלהט על נושאים מקצועיים או על פוליטיקה. מוסד בית הקפה בחייו האקדמאים של עובדי היה לשם דבר. החום שהקרין ביחסי האנוש שלו איפיין את דרך עבודתו ואת חיו המקצועיים .

בתקופת לימודי התואר הראשון ביסס עובדי הן את עתידו המקצועי והן את עתידו המשפחתי. לגבי מקצוע הכלכלה, מספר יוסי, עובדי חזר והדגיש בפניו עד כמה הוא מרוצה מבחירתו. כשהיה מסביר לו, איך כשהוא מצליח בכלים מתמטיים, בגרף או במודל, לבטא מצבים בתחומים אחרים "אורו עיניו".
בתקופה זו נעלמו להם הפלירטוטים הקלילים (אצל עובדי, לא אצל יוסי). המפגש עם אריאלה באוניברסיטה ניצת בלהבה קטנה אך גורלית. כל יום שחלף, עובדי נראה מאושר יותר. הקשר הלך והעמיק, הלך והעצים. יוסי נאלץ לפנות קצת נפח, אבל הוא פירגן. הוא ועובדי החליטו להמשיך במגורים משותפים, ואפילו נאלצו לעבור דירה, לרח' קצנלנסון. גם המזל שיחק לטובת עובדי. הם זרקו מטבע ועובדי זכה בחדר הגדול. בול!

ובכן, תלמיד שקדן, אמרנו, מצטיין הדיקן, מוקף חברים, עתיר בילויים, אבל המשמעותית והגורלית ביותר, הייתה החברות עם אריאלה. כשסעדנו כל בני המשפחה בכרם התימנים בתל-אביב לכבוד יום הולדתו הארבעים של עובדי, שאלנו אותו: מהו היום הטוב ביותר בחיים שלך, עד עכשיו? הוא לא חשב הרבה: היום בו פגשתי את אריאלה .

עובדי ואריאלה למדו ונפגשו בחוג לכלכלה. עובדי מוקף בחבריו הקצינים. אריאלה התחברה עם קבוצה של צעירים דתיים לאומיים. כמעט שלא נתקלו זה בזו. יום אחד, אחרי שניסיונות לארגון המערכת ועוד כמה סידורים לא עלו לאריאלה יפה, היא הגיעה לאגודת הסטודנטים שם היה קיוסק לקפה, קצת מבואסת, רטנה למכריה: "איזה יום נאחס, שום דבר לא הולך לי." "איך יכול להיות כל כך גרוע כשאני כאן"? ומי מדבר? עובדי ! אריאלה נאה ודקה, לבושה בחצאית ארוכה. דוסית? לפי הנעליים נראה שלא. החליפו כמה מלים שנונות, קצת מתח, מבט חודר ומרפה. כנראה נקלט הזרע שלא כל כך מיהר לנבוט. מכיוון שיוסי, התעניין משהו בחברתה נורית,. מדי פעם הצטרפו עובד ויוסי אליהן במנזה. כלפי אריאלה היה עובד  די אדיש. גורר עניין בקרב בנות שתמיד סביבו. היא עצמה הייתה בשלבי פרידה מחבר. עובדי ניסה לקרב בין נורית ליוסי. הוא הציע  שארבעתם יערכו תחרות בישול. יוסי לא הגיע, אולי קיבל רגליים קרות. מי ניצח?  אינני יודעת. באחד המפגשים עובדי,  הציע לאריאלה שאחרי סיום מבחן ה"מבוא", הם יצאו... הוא אפילו לא טלפן. אריאלה בחורה מאוד עצמאית. הוריה גרו בארה"ב. היא פרנסה את עצמה וניתבה את דרכה ביציבות מירבית. הייתה לה מיני מינור קטנה והיא הייתה בלתי תלויה. לא קרה כלום, הרהרה, נעביר דף!

יום אחד, דני אחותה מטלפנת, והיא בדיוק סיימה משמרת בעבודה.  "מחכים לך, כאן בבית, בבן יהודה, פתח תקווה."אכן שיחקתי אותה". עובדי בדיוק חזר מנתניה שם קנה דירה קטנה כהשקעה, כאבן הפינה לבניית עתידו הכלכלי. הצעד הזה, שאבא כל כך עודד, גרם לאיזה מהפך בחישוב צעדיו. הוא "התביית", אומרת אריאלה. הוא בן עשרים ושש, הגיע הזמן לחשוב על הטווח הארוך. זוגיות יציבה כבסיס לחיי משפחה. כך יבואו לידי סיפוק הן מאווייו שלו, והן הציפיות של ההורים. והיכן נמצא נבט האהבה שזרע? כמובן בבן יהודה. פתח תקווה. מאותו יום ועד השנייה האחרונה לחייו, התקיימה ביניהם ברית אמיצה של אהבה, הבנה וחברות.                                                              

השנה השנייה בבר-אילן הייתה נפלאה. אריאלה עבדה במספר משרות אבל עובדי עזר הרבה לקראת המבחנים. בערבים יצאו עם החברים. כרגיל בית קפה או פאב, ארוחות שחיתות, שיחות שנונות, ויכוחים בלי סוף, והמון המון צחוקים. (עובדי ואריאלה צוחקים יחד, זו הייתה תמיד, הרמוניה מתוזמרת).
לרחובות היה עובדי מגיע כשהוא מרקיד מפתחות מכונית על אצבעו. כולו אפוף סודיות. זה היה כמובן המיני מינור של אריאלה שלמדנו מאוד לכבד. סנונית הריגול הראשונה שלנו הייתה אחותו תמי. היא הוזמנה למסיבת פורים בבן יהודה, פתח תקווה, וחזרה מלאת התפעלות. "אמא, את תמותי עליה, חמודה וכל כך חרוצה, מאורגנת, אשת חייל, עדינה והחלטית. החלטית? כיצד? עוד עובדי מתלבט זה זמן רב בבחירת ז'קט טוויד, כלבוש אזרחי אלגנטי, אריאלה כבר כיוונה וניווטה וסגרה עניין. איזה חתיך הוא נראה בז'קט הראשון! אבל את אריאלה טרם פגשנו. אולי חשש להפוך אותי לשוויגר? אני בטוחה  שלא אכזבתי.

סוף 1984, סוף פרק חיים חשוב. עובדי מקבל תואר ראשון בהצטיינות יתרה. יש לו חברה לחיים שגמר בליבו לשאתה לאישה. (היא עצמה עודכנה מאוחר יותר).
תמה תקופת בר-אילן עם המון כמיהה לעוד. חיל הים מחכה. עובדי הוצב כמפקד סטי"ל בפלגה של גמב"ש, תפקיד שייחל לו בכל מאודו. כאן יוכל להביא לידי ביטוי את מקסימום כישוריו והכשרתו המקצועית, את מנהיגותו ואת עקרונותיו. נותרו לו עוד שנתיים לשרת. הוא יצטרך לקבל החלטה גורלית, אם להמשיך בחייל ולדהור קדימה, או לפנות ללימודים ולקריירה אקדמאית. אכן, החלטה קשה. מצד אחד הקשר והמעורבות האולטימטיבית בחייל שהוא בחר בו כאשר "ניצת באש המים" (ביטוי  פרדוכסלי שיוסי טבע). אחרי שהתמודד עם כל האתגרים, ואהב כל כך את החברים, את המפקדים, את האווירה. הכל היה כה אוטנטי. מאידך, בתקופת בר-אילן, איש המים מתמקם חזק ביבשה. לא יבשה של הרים וכפרים ושדות ונופים. (אגב, עובדי אהב מאוד לטייל). הוא הפך לתל אביבי קנאי, אורבני, איש של מסעדות, בתי קפה ומדרכות. איש של חיי חברה ותרבות תוססים. מעורב מאוד בוויכוחים הפוליטיים, אך בעיקר בתפיסות הכלכליות כפי שבאו לידי ביטוי באקדמיה ובספרות המקצועית.

החיים כידוע בנויים על הרוח ועל החומר. הנאות החיים אמורות לשרת הן את הגוף והן את הנפש. כך מתגבש עובדי קצת מחודש המרכיב את הפאזל האישי של הכישרונות האינטלקטואליים, אהבת החיים והכרת העולם, והשמים הם הגבול. צריך להכריע. הכל צפוי והרשות נתונה. ועובדי החליט. הוא ילמד לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים שכבר הבטיחה לו מילגת שכר לימוד ומשרת דחק כעוזר הוראה. אריאלה אשר בינתיים התחילה לעבוד בעיתון 'הארץ' בהצלחה לא מבוטלת, תשמש עוגן לפרנסת המשפחה הצעירה  ועובדי ישלים את מחויבותו לספינות במילואים באשדוד. עובדי עלה כל בוקר לירושלים, הלימודים ברמתם הגבוהה ריתקו אותו. יחד עם זאת שמח כשהגיע הערב. אריאלה מחכה לו וגם תל-אביב

.

                                                                                                                                                                                                                      

                                                                                                 

 

צור עימנו קשר

מפת אתר
עמוד הבית

הדפס