פרק ח. ושבו בנים לגבולם

עובדי היה שלם מאוד עם ההחלטה שקיבל לחזור ארצה. כבר מעל שמי מונרוביה (ליבריה) הוא כותב במכתבו הראשון אלינו, הפסקתי להתגעגע ולחשוב על הפרידה. הייתי שקוע כל כולי בכל הדברים הנפלאים שמצפים לי. בלונדון. השתתפתי בוויכוח פוליטי פומבי בהייד פארק. רוב המשתתפים היו פרו ישראלים (היו ימים). ביקרתי את גדי בקיימברידג' ומשם נסעתי לאיטליה אל יוסי. זה היה טיול נפלא. גם יוסי מספר: התחלנו באונה דופיה ספגטטה, מיהרנו לאל איטליה כדי לטוס לוונציה. שיגענו את הדיילת, היתה לנו היסטריה של צחוק. בשבת הלכנו למירוץ סוסים, ואז, נאלצנו להיפרד. עובדי, אומר יוסי, לא הצטער לעזוב את האמריקנים ה'קולים' מה- OSS אהובי הבנות. הישראלים לא התקבלו לקליקה שלהם. לעומת זאת , בארץ, קיווה עובדי להשתלבות צברית מלאה. ואכן. גם בתחום הלימודים היו לו ציפיות גדולות מעצמו ע"ס הישגיו ברומא ובאבידז'אן. גם דניאל דה מלאך מרביבים שלמד עם עובדי ב- OSS מספר בהתפעלות על עובדי: "היו לו הרבה כשרונות. אבל, מה שאני אהבתי מכל, היתה הסקרנות האין סופית שלו. היכולת להתפעל כל פעם מנושא חדש. אחרי תקופת הכימיה (על הגג בברונו בואוצי)", כך דניאל במכתבו אלינו, "באה תקופת המתמטיקה ותיחכומיה. אח"כ החל להתלהב מסרטים. בשנה השנייה לשהותנו ברומא, נתפס לכדורגל והיה מדבר שעות על טקטיקה בתחום זה. השילוב בין העומק המחשבתי הבוגר", כותב דניאל, "והסקרנות וההתלהבות של ילד היה כובש".

ב- 28. 6. 72 היגיע עובדי ארצה. הוא היה חייב להזדרז להירשם לבחינות קבלה לתיכון ברחובות. מועד הבחינות נקבע לאוגוסט. עובדי לקח על עצמו את המשימה בכל הרצינות, כרגיל. את זמנו החופשי ניצל ללימודים במכון ויצמן. כך הוא מדווח (במכתביו). שמונה ימים לימודי ביולוגיה לשוחרי מדע ישראלים, כולל אימונולוגיה וכימיה צלולרית. בהמשך, קורס נוסף לשוחרי מדע דוברי אנגלית, שכלל מתמטיקה ומדעי המחשב. הוא מאושר שיוכל להתחיל לשוחח בשפת המחשבים, שפה חדשה בשבילו. הוא שמח להתמודד עם עוד ועוד אתגרים. הבחור החרוץ הזה מצליח להכיל בסדר היום העמוס שלו גם "טיול מהנה לגליל" (עם משפ' אמית, אחותי מתל אביב): "נצרת, צפת, טבריה, הכינרת ,עפולה. אני נושם עמוק אני גומע וגומע ולא רווה".

כל שבוע התפעלנו ושמחנו כשראינו את כתב היד המוכר כל כך, על המעטפה בדואר הנכנס. מובן מאליו שלמחרת סיום שנת הלימודים של תמי ושל אודי, הגענו לכפר ביל”ו.

מצאתי את בני הבכור דייר קבע בחדרי שלי מתקופת הלימודים, מסודר ומאורגן. מירי דודתו הפליאה לעזור לו בטעמה הטוב.

התחלתי להפנים את העובדה שעובדי כבר בתהליך בניית חיים עצמאיים, ולנו לא נותר אלא ללוות ולתמוך מן הצד. היתה לי הרגשה מוצקה שהמרחקים הגיאוגרפיים לא יפגעו בקשר החם והקרוב בינינו והמציאות עלתה על כל הציפיות. זה המוות הבלתי צפוי שחתך וניתק אותנו באכזריות כה רבה.

צרור המכתבים העשיר שנותר לנו מתקופה זו, מהווה עדות ממקור ראשון על נער שיצא לעצמאות (אם כי, אין לשכוח את סבא וסבתא ברקע).בן שש עשרה. המרץ, האחריות, הארגון, הסקרנות, התיאבון לגמוע את העולם, המסירות והדייקנות בקשר איתנו, העקביות וההתמדה היו אולטימטיביים.

המכתבים אלינו הגיעו כמו שעון. הוא לא פספס ולא מרח. כתב, דיווח, התעניין, שיתף אותנו במירב חוויותיו. הוא ידע שקשה לנו בלעדיו ועשה מאמצים רבים לגרום לנו נחת, לשמח אותנו, להצטיין גם בשבילו, כמובן, אבל גם בשבילנו. דמיינו אותו ע"פ התיאורים והסיפורים, מתוכם השתקפה דמות של נער אוהב לימודים, ביקורתי, ספורטיבי, מטייל 'מועד', עושה חיים בחברת בני הארץ, שהיה מנותק מהם שנים ארוכות. והעיקר: הוא היה מאושר!!

מצאתי אותו שוכן בחדרי מימי התיכון העליזים. החדר מסודר ומאורגן בטוב טעם. נוכחתי מקרוב שכל מכתביו, אמת לאמיתה. הוא מצא את עצמו ואת מקומו וטוב לו, עסוק ומלא על גדותיו.

אחד העיסוקים הדומיננטיים בתקופה זו, מבחינת כמות הזמן וההשקעה היה הספורט.

בכפר ביל”ו הקימו קבוצת כדור סל. עובדי היה אחראי על האימונים ועל משחקי התחרות. "כל שבת שנייה יש לנו משחק כדור סל במסגרת אליפות הפועל לנוער. רבים מהאימונים מתקיימים בקיבוץ נצר-סירני".

בשלב יותר מאוחר, הצטרף גם לקבוצת כדורגל ברחובות.כל שנותיו היה 'פריק' של כדורגל. על הצפייה בטלוויזיה במשחקי השבת לא וויתר לעולם. בהיותו עלם הצטרף לחבריו, בשנים האחרונות, חברו לו בניו. אם בבית או מדי פעם, במגרשי המשחקים : יד אליהו, בלומפילד, משחקי ליגה, או גביע אירופה .בכל משחק שאנחנו מנצחים ואף זוכים (מכבי זכתה השנה בגביע ארופה) אני שמחה פעמיים , את שמחתי שלי ואת שמחתו של עובדי. הוא היה עושה זאת ודאי בהתלהבות הרבה יותר גדולה.

גורם מרכזי מאוד בחייו היו קשריו החברתיים: די מהר נוכח לדעת שהמסגרת החברתית בכפר ביל”ו אינה מספקת אותו, על אף שיתוף הפעולה הפורה בנושא הספורט. הוא העדיף את ה"חברה הטובים" של השכבה בתיכון, שרובם כמוהו, היו שייכים לכיתה מ. פ. 1 – מתמטיקה פיסיקלית מס' 1. מסגרת מאוד יוקרתית וחבר'ה אחד, אחד. דורון ניימן, בן כתתו, מספר לי על ההתפעלות של החברים מהיקלטות הבזק של נער שלא מכבר חזר ארצה אחרי שש שנות ניתוק מאווירה ישראלית צברית. חיימון, ששירת יחד עם עובדי בחיל הים, מספר שכאשר שמע שמגיע נער מחוף השנהב, ציפה למישהו שחרחר, בוודאי לא כזה ג'ינג'י. משהו נדלק ביניהם בבת אחת, והם ישבו זה ליד זה באותה כיתה במשך כל התיכון. גם המרחק ביל”ו – רחובות נכבש בקלות בעזרת האופניים. כל ליל שבת הצטרף למסיבות שנערכו במשכן בימת הנוער. שם התווכחו, סיפרו צ'יזבטים ורקדו rock. במוצאי שבת נהגו לצאת לסרט בחברותא.

חברים רבים ביקשו את עזרתו, בעיקר באנגלית ובמתמטיקה. סבתא טוענת שלעולם לא סירב. לעיתים הם באו אליו לביל”ו, או לחילופין ריכז כמה חברים והיגיע אליהם לרחובות.

שבת אחת כש"הזקנים" נסעו לבית הבראה, נודע לחברה וכולם, כשלושים איש, הגיעו לביל”ו ועשו 'חיים משוגעים'.

הוא גם התכתב עם חברים רבים מחו"ל. היו שנים שהאמין כי יוכל לשמר קשרי ידידות רחבים ורחוקים. עם הזמן התחוור לו שזו השקעה כבדה. מעגלי החיים שינו תחומים וקשרים: חיל הים, אונ' בר אילן, אונ' ירושלים, אונ' הרוורד – קיימברידג' ובוסטון, אונ' בראון – פרובידנס, ולבסוף האוניברסיטה בה מצא את ביתו בית הספר לכלכלה היקר כל כך לליבו באוניברסיטת ת"א. המעורבות שלו בחוג ותחושת השייכות היו כל כך חזקים שהוא תבע מעצמו נאמנות טוטלית . אחרי מותו סיפרו לי אנשים רבים, שחיו זמן רב בתחושה שעובדי אבד להם. "פעמים רבות רציתי להתקשר אבל משום מה זה לא יצא", רבים חשו שפספסו, אבל ברור שכל אחד נסחף לנתיבי חייו. ומי היה מאמין שעובדי ינטוש כל כך מהר? עובדי עצמו היה מחובר בכל מאודו לקולגות שלו, אנשי המקצוע בכלכלה, במסגרת חובקת עולם. העולם הפך כה נגיש, המפגשים תכופים, והאימייל כעוזר נאמן לתקשורת אישית ומקצועית.

ובכל זאת, היו גם החברה מה"שופטים" (בר לילה תלאביבי), והחשוב מכולם, יוסי קסוטו החבר – אח מרומא, שעד עכשיו בשבילנו הוא ממש חלק מעובדי.

גורם חשוב נוסף בחייו של עובדי, היו הטיולים. הם גרמו לו הנאה מרובה. היו טיולים במסגרת התיכון, המשפחה, חברים, גדנ"ע. בכל המכתבים אלינו הוא מדווח על הטיולים בסופרלטיבים: "חוויה בלתי נורמלית", "הנוף חלומי, החברה מצוינת", "חוויות כאלה לא מוצאים בשום מקום בעולם", "הטיול עם משפחת אמית לגליל, נצרת, צפת. טבריה, הכינרת, עפולה, טיול מהנה ביותר". טיול שכבתי לאילת: "חזרתי מלא על גדותיי". בילוי עם משפחת אמית בחוף שרתון: "שטנו בסירת מפרשים, אח"כ מסעדה מזרחית. כל מה שקורה כאן עושה את החיים בארץ מיוחדים. (אל תדאגו, למשמעת הלימודים שלי, אני יודע איפה הגבול)". טיול עם סבא משה מירושלים למקומות הקדושים: "חוויתי יום מאלף בקריאת תהילים, במערת המכפלה, בקבר רחל, בקבר דוד ובכותל. חזרתי הביתה עייף, אך נקי וטהור מבחינה נפשית – רוחנית". מסע גדנ"ע (מכתב מה- 13.1.73 ): "דרך נחל צין ואילת, טיולים, הרצאות, פשוט מקסים מכל הבחינות, חוויה לא נורמלית".

למען האמת, בשנותיו המבוגרות יותר, היה פחות פנוי לטיולים בארץ, אבל ארגן טיולי חו"ל רבים למשפחה כשהוא משלב אותם בעבודתו. אנו זכינו להצטרף למשפחה העובדת – נופשת בבלגיה, בריסל, ליאז', ברוז' וכו'. מאוד נהנינו. שוב עובדי, המדריך המנוסה והמוכר. הפעם ילדיו – נכדינו, כבר עזרו בהדרכה. בוודאי ששחררנו את עובדי ואריאלה בערבים לחוויות קולינריות, שהשכילו לפרט עם שובם, בפרטי פרטים, ובלהט ניכר.

כשעובדי למד בהרוורד, קימברידג' מאסאצ'וסטס,התארחתי אצלם וערכנו טיולים מקסימים. בניו יורק העיר: "אמא אל תמתחי כל הזמן את צווארך, לא כל העולם צריך לדעת שלא ראית מימייך גורדי שחקים."  את ניו יורק הקפנו במסלול הקבוע, בספינה, שאורך כשלוש שעות. עובדי כמעט נשבע שלא יחזור עוד על ההקפה הממושכת הזו. ניתן לשלח את האורחים היקרים ולצפות להם, בנקודת המוצא. את המוזאונים כבר ביקרתי בגפי. כשאריאלה הצטרפה נסענו יחד לוושינגטון. בנגלה הבאה חרשנו את ניו אינגלנד, בעיקר לאורכה. היו ימים נפלאים. טיוליו של עובדי היו ספונטניים. מי שהכין שיעורים, אם בכלל, היתה אריאלה. עובדי נסע אין ספור פעמים בהקשר המקצועי ותמיד שילב בתכניותיו טיול חוויתי כדי להתפעל מיפי העולם ולהרחיב דעת ותמיד חזר הביתה בחדווה. השתדלתי מאוד לשחרר את אריאלה לטפל בילדים, כדי שתוכל לחבור לעובדי ככל שניתן. הטיולים האלה היו חלק נכבד מהצימאון האינסופי של עובדי ללמוד, להתפתח, לבלוע ,לינוק את לשד החיים עד תום. כל זה היה כמובן בראש ובראשונה למען עצמו! מה שמכנים "הגשמה עצמית". אבל הוא גם ידע כל כך הרבה לתת מעצמו, וחי בהרמוניה נפלאה עם סביבתו.

הלימודים מילאו את חלק הארי בחייו, כי גם בטיולים ובבילויים חיפש תמיד את החוויה האינטלקטואלית. בכל שטחי החיים, כולל הנאות החיים, מצא את המשהו שמרחיב את הדעת ומעשירה. לעתים טענתי בפניו "זה לא "קונץ", ההצלחות באות לך בקלות, כי אתה מוכשר וזו מתנת שמיים." אבל אין זה מדויק. הוא השקיע הרבה במודעות מאוד ממוקדת ומפוקחת וארגונית. הוא השתדל להגיע למיטב ולמירב בכל עניין ועניין בלי לוותר לעצמו. כשהגענו למילנו, עובדי אז בכיתה ה' בלי מילה באנגלית. נסגרנו בחדר אמבטיה (כדי לבודד את תמי) וחרשנו את האנגלית עד שעובדי זכה למעמד הראוי לו בכיתתו כפי שהיה רגיל. ב-OSS ברומא אירגן את תכנית הלימודים כדי להפיק ממנה כמה שיותר. תמיד שאף למקסימום, למקום הראשון. רק בתום קורס חובלים הודה, שגם אם מגיעים למקום השני כפי שקרה לו, עדיין נשארים בחיים.

בתיכון ברחובות היה עליו לסגור פערים בעיקר בלשון. בתחילה נעזר בדודתו הצעירה. "רצתי למירי ללמוד ודעתי נחושה להוציא ציון סביר. ואכן כך היה. במכתב הבא סיפר: "קיבלתי 95 בלשון ולא התאמצתי כלל לפני הבחינה. פשוט השגתי את החומר."

עובדי היה חזק במיוחד במקצועות הריאליים (מתמטיקה, פיסיקה, כימיה) ובשפות. רבים מחבריו שיחרו לפתחו והוא עזר בכל עת וברצון רב. 27.10.73 "אין שבוע שאני לא מתבקש לעזור למישהו." .גם סבתא מתפעלת מהנכונות ומההתארגנות לעזור לחברים כמה שיותר. 13.11.73: "באנגלית קיבלתי 10, הצלחתי בגלל שתי סיבות: א. אני לוקח את המקצוע ברצינות. ב. המורה מעריכה את העובדה שיש לי מבטא טוב, על אף שלא מדברים בבית אנגלית". גם בצבא אח"כ הוקירו את יתרון האנגלית שלו, והטילו עליו לארח את כל האורחים דוברי האנגלית מחו"ל. נסים, ששולט באנגלית על בוריו, לא הוציא מתחת ידו כל כתב יד רציני בלי שעובדי יעבור עליו ויתקן מה שדרוש.

במתמטיקה, המקצוע האהוב עליו הוא מפרט: 16.9.73 "הלימודים במתמטיקה מאוד מעניינים. אנו עוסקים בשלושה תחומים: סטריאומטריה גיאומטרית, גיאומטריה אנליטית, חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי. הפחידו אותי שהחומר קשה, אבל אין לי בעיות. כנראה שיש לי בכל זאת ראש מתמטי. ..חבזה ( המורה למתמטיקה ) גרוע בחומר, אבל ספר הלימוד ממש מעולה, ואני לומד ממנו. התרגול של חבזה מונוטוני ומכני, הוא מלך הטכנאים. זה מצוין לשינון, אך הוא אינו מעודכן בנעשה בעולם המתמטיקה. הוא אינו יכל לעניין אותי יותר ולא מסוגל לענות לשאלותיי התיאורטיות. אני משלים הרבה בלימודי במכון.

מכתב מ-22.10.73: "היה לי סיפוק מיוחד מול המנהל. היינו שלושה חברים שהצלחנו במתמטיקה. השאר ניגשו למבחן חוזר. אנחנו שוחררנו. יצאנו לטייל ופגשנו במנהל שבנו נבחן באותו זמן עם החברים בכיתה. הוא שאל לסיבת שחרורנו, הסברנו לו. הוא בלע את לשונו עשה תפנית של 180 מעלות ולא יסף. דורון ניימן בן כיתתו של עובדי מספר שבשלב מסוים נוצרה קבוצת תלמידים שקבלה שחרור מוחלט מאנגלית. החברים הקדישו את הזמן הזה למשחק כדור-סל במגרש הספורט של ביה"ס.

המקצועות ההומניסטיים לא תמיד עניינו אותו, הכול בהתאם למורה ולנושא.ב- 15.2.74 כתב מכתב מחמיא לכמה מהמקצועות הנ"ל. "בהסטוריה אנו לומדים על המהפכה הצרפתית , וזה מעניין אותי."  בספרות, משנתו של סוקרטס, זוהי ממש חוויה אינטלקטואלית. "בתנ"כ יש לנו בעיה, כל הכיתה לא סובלת את המורה, אז מה אם יהיה לי 7 בת"נכ ? המורה עכשיו בבי"ח, אנו מתפללים שלא יחזור אלינו. הוא לימד,למשל, את ספר איוב מנקודת מבט של הפרשנות: רש"י, טור-סיני ועוד. כשהיגיע לסוף הספר ולסיכום הבעיה שהספר מציג, ביטל את השיעורים. תגידו בעצמכם, איזה מין צורה יש ללימוד ספר איוב כשבעיית 'צדיק ורע לו' לא הוזכרה אפילו ברמז??"בסופו של דבר, בשמינית הם קיבלו מורה אחר, וגם יחסו של עובדי למקצוע השתנה. יחד עם זאת, לפני הבגרויות, היתה לעובדי זכות להקלות מתוקף שהייתו שנים רבות בחו"ל , שהרי שם לא למד לימודים עבריים. בספרות הוא לא רצה לנצל זכות זו, ונבחן ע"פ התכנית הרגילה. בתנ"כ, לעומת זאת, ציין, שאף כי הוא מרגיש מוכן, הוא מרשה לעצמו לעשות את המבחן המצומצם. לנו, כמובן, היה אימון מלא בשיקוליו.

עקב אכילס בתכנית הלימודים היתה בשביל עובדי הגאוגרפיה. כאן, על אף מאמציו, לא זז מה-7. כדי לשפר את הציון הוא הכין עבודה על "ירושלים ומבואותיה". הוא סכם עם החברים שהם משוחררים מהאזנה רק שלא יפריעו לו לסבר את אזנו של המורה. "הלז, הציץ כל הזמן מבעד לחלון והעיף מבטים גנובים על שעונו," (זה עניין את הסבתא שלו ), עובדי, כך נרמז לו שמאמציו שווא ידברו. "עכשיו, תשפטו בעצמכם, האם צריך להכריח בני אדם בגילי, ללמוד דברים שלא מעניינים אותם ?" (מסתבר שאכן כן). או "נמאס לי המרוץ הזה לציונים במקצועות, שהם לא לפי רוחי". לבסוף הוא מבהיר אתהנושא הזה במכתב מה-12.3. "אני מקווה שהציון בגאוגרפיה לא יעיק על אבא (וזה מסתבר שורש העניין כולו).

לסיכום נושא זה, מעניינת ביקורתו על ההוראה ה"משעממת והרדודה". "כעת כשהשנה עומדת בסימן של סיכום (השביעית) אני יכול לקבוע בביטחה שיש מקום לשיפורים יסודיים ביותר בשיטות הלימוד, בתכנית הלימודים ובהכשרת המורים . אני הצלחתי ,על אף השיטה, כי יש לי משמעת עצמית חזקה". לא תימה הוא, שאוניברסיטת ת"א הטילה על עובדי, אחד המורים הצעירים שלה, לבנות את התכנית ללימודים מתקדמים (לימודי תואר שני ושלישי) בחוג לכלכלה. תוך שנתיים איכלס מסלול זה, למעלה ממאתיים תלמידים, שבאו מאוניברסיטאות שונות, כי הוא נתן תשובה הולמת לצורכיהם האקדמאים.

רב התלמידים האלה, השתתפו איתנו ב"שבעה", יתומים ממורם ומדריכם המקצועי והאישי. יחד ביכינו את האובדן הכואב. יחד תהינו כיצד ניתן להמשיך ולשמר את דרכו ורוחו של עובדי.

בנושא הלימודים יש להוסיף את העניין הרב, שמצא עובדי בתכניות של מכון ויצמן. מייד כשהיגיע ארצה, לפני פתיחת שנת הלימודים, נרשם למכון במסגרת נוער ישראלי שוחר מדע, ולחוג שאחריו, שנועד לדוברי אנגלית. לאורך שתי שנות לימודיו בשביעית ובשמינית היה תלמיד קבוע במכון, כולל בחופשות הקיץ. הוא אהב והעריך מאוד את מסגרת הלימודים וההעשרה במכון, כפי שהוא חוזר ומדגיש שוב ושוב במכתביו.

אלה היו שנות פעילות אינטנסיבית: "הזמן שלי מלא וגדוש, אני כל כך עסוק, ובקושי מוצא זמן לכתוב לכם בעקביות, כפי שקבעתי לעצמי." כל הזמן בשוונג מתמשך.

22.1: "הרבה מכון, הרבה פעילות חברתית, הרבה ספורט, הרבה מוסיקה, קצת עבודה במשק, קולנוע, נסיעות, קריאה כשיש זמן ( אמא! ), ואחרון, אחרון, השיעורים."

כל מכתביו הסתיימו תמיד, גם בתקופת הצבא, בהזמנה של תקליטים.(תקופת הפטיפון). ואכן היה לו אוסף עשיר מאוד. אח"כ כמובן באה תקופת הדיסקים, הטייפ, המערכת, הדיסקמן ועוד. (תולדות הטכנולוגיה המוסיקלית ).

גם לקריאה היה מפנה זמן. הוא חונך על חשיבות הקריאה ותרומתה לעושר הלשוני ולהעשרה חווייתית.

2.7.72: "לא תאמינו אני קורא המון, יותר מספר בשבוע. מחליף בספריית כפר ביל”ו, מתייעץ עם יפה (הספרנית הוותיקה ), ודואג לכך שהספר לא יהיה עבה מדי." 10.12.72: "הגעתי למצב שהקריאה גורמת לי הנאה מרובה. קראתי את אקסודוס של ליאון יוריס, את "לזכור ולשכוח" של דן בן אמוץ, "שעשוע ובתו" של שבתאי טבת. אני מרגיש שאני מוכן לוותר על תוכניות טלוויזיה, ועל תקליט טוב בשביל ספר, וזה בהחלט סימן טוב!" אין ספק שבדיווח זה הוא רצה מאוד לרצות את אמא, כמו שבציוניו הטובים הוא דאג לספק את אבא, איזה ילד!.

אחרון, אחרון חביב בתחביביו הרבים: המסעדות!!! כל חייו היה נאמן להן, בארץ ובחו"ל, עם חברים, בלי חברים, עם אריאלה, עם יוסי, עם כל המשפחה, עם קולגות וסטודנטים. הוא צבר ניסיון ידע, בקיאות, וטעם טוב, רפינה שברפינה.

22.11: "ביקרנו במסעדה איטלקית, אכלנו לזניה, פולו אלה רומאנה וכבד ונציאני. הלוואי בכל יום! סבתא לא הבינה איך בני אדם יכולים להתלהב, ליהנות ולבזבז כסף על אוכל, שהוא בסך הכול מזון גופני ומוצר חומרי. אילו רק היתה מסוגלת לחוש, ולו לשנייה קלה את ההתעלות הנפשית-רוחנית שאני חש מול קערת לזניה מהבילה".

השנה שבילה בכפר ביל”ו לפני שובנו, היתה שנה מדהימה בשביל עובדי. הוא תיקשר בקשת רחבה עם כל הקרובים, החברים ואיתנו. הוא נכנס לחיי עצמאות ברגל ימין, חרוץ, פעיל ואהוב על כולם. "הגישמאקער אינגאלע", אמר סבא. (כיצד נתרגם? ילד בטוב טעם) "הילד הזה כולו מעלות, כל יום שאתם לא רואים אותו אתם מפסידים", אומרת סבתא.

במלחמת יום כיפור, שובץ עובדי יחד עם שאר החברים, לשבעה שבועות עבודה בבי"ח קפלן מטעם הגדנ"ע. הלימודים התקיימו אחה"צ. בעקבות מלחמה איומה זו, אנחנו חזרנו לרחובות. שוב התאחדנו לזמן קצר, כי עובדי כבר היה בפתח הצבא.