לאבא, שלום.
נפלתי למשכב, וזו הזדמנות מצוינת להאריך בכתיבה. הכל התחיל משריטה שקבלתי מעמוד עקום, ברחוב הרצל. טיפלתי בה, היא החלה להגליד, אולם כנראה הזדהמה בעבודה. המקום התנפח וכאב, בקיצור אינפקציה רצינית, עם חום גבוה. אחרי ימים אחדים של טיפול אנטיביוטי החום ירד. אמא מאוד נלחצה ורצתה לקחת אותי לבי"ח קפלן. סירבתי. אני חושב שהמחלה הזו היוותה גם משבר פיזי מסוים של המערכת, שסבלה מעבודה קשה (!) ומחוסר שינה. אמא מנסה להניא אותי מלהמשיך בעבודה בהבטיחה לממן את כל צרכי. אולם דעתי נחושה להמשיך.
בשבת קראתי מאמר של עמוס קינן הכותב מפאריז. הסנוב הזה מתאר ברגש רב את פלאי העולם הגדול, מול הפרובינציה הישראלית. מה לעשות, הוא צודק. אבא, האמן לי, אם יש משאלה בליבי, ברגע זה, היא אחת ויחידה- לטוס לקפריסין ומשם ליוון. לא יותר! אנא, היה לי לעזר.
במשפחה אין חדש. אמא עובדת כרגיל. תמי לומדת, נענשת על פטפוט יתר, רבה עם אודי, ואף איתי נכנסה לברוגז קצר עקב עמידתי התקיפה על כך שתימנע לצעוק מהחלון החוצה. הצדק איתי הפעם, לא?
לירושלים לא ניסע, כנראה, בראש השנה בגלל הרגל שלי. מתגעגעים אליך. אני מבין שאתה מגיע ארצהבקרוב, נוכל ללבן את תכנית נסיעתי. עד אז, כל טוב חזק ואמץ.
עובדי.
