לכולם שלום!
בסוף השבוע שעבר חטפתי את השפעת הראשונה של השנה. מה להגיד, היה טוב. מסוכות לא היה יום חופש אחר רק שבתות, שאותן שרפתי על ירושלים, על יאירה, ויומיים עם ספר טוב. היה בהחלט לא רע. עכשיו אני כבר בריא לגמרי רק קצת משתעל. בבית הספר הציונים ממשיכים להיות טובים. לדאבוני הרב הציון בתעודה נקבע, והמורים מדגישים זאת שוב ושוב, לא רק על-פי הבחינות, אלא גם על-פי ההשתתפות, הקשבה וחריצות. כמובן שישנם הרבה תלמידים שיפיקו משיטה זו תועלת, אך לגבי אין זה כך. בגיאוגרפיה, למשל, יש מבחן אחד בשליש, הוצאתי עליו % 85, אך בתעודה אקבל 6 או 7...אתמול היה לנו מבחן בתנ"ך, מבחן הפרידה של מחליף של רץ. היה בסדר. היום חזר רץ עצמו, שהה למעלה מחודשיים בבית-חולים. בהיכנסו, הוגש לו זר פרחים יפה, ורק הוציא מפיו את המילים "תודה רבה לכם" במבטא ה'מהונגר' שלו, חצי כיתה תפסה את הבטן. מה שברור בכל-אופן, כבר מהרגע הראשון, שאצלו לומדים ברצינות. השיעורים שלו משעממים, אבל הוא מכין טוב לבגרות. אין לי שום דבר חדש או מעניין במיוחד לספר. הזמן שלי מלא וגדוש כרגיל כמו קודם, ואני פשוט מחכה לחנוכה בכדי לתפוס קצת שלווה: פשוט לצבור כח לקראת 14 שבועות (!!!!!) ללא חופש עד פסח. השנה היא שנה מעוברת ואני פשוט לא יודע איך אעבור את 14 השבועות בלי חופש (חוץ מיום אחד בפורים) – אולי אהיה חולה פעם-פעמיים, הלוואי. רחל בן-נעים שלחה לי את בד הדהומיי. תגידו לי, מה זה צריך להביע? אני שוקל אם לתת את זה למירי בכדי שתקשט בזה את חדר הילדים... רציתם אולי שאתלה את זה אצלי בחדר?!!? בכל-אופן, תודה רבה על עצם המאמץ. זה החלק החשוב ביותר בסופו של דבר. אתמול הייתי בהצגה ברחובות. משהו צעיר ומוסיקלי. החוויה הגדולה ביותר היתה לשבת בשורה 2 באמצע. היו אלה כרטיסי הזמנה שסבא הביא מההסתדרות. היה יפה בסך הכל. סבתא ביקשה ממני להודיעכם שה-1000 $ הגיעו, נפרטו והושמו בסעד. מסרו ד"ש לכל מי שבסביבה (כרגיל),
עובדי
