עובד יושע

דברים שנשאה אמו, לציון יום הולדתו ה- 51

נובמבר 2007
"היה איש , וראו- איננו עוד
קודם זמנו מת האיש הזה
ושירת חיו באמצע נפסקה
וצר!"
ח.נ. ביאליק
 

אגדה- מסע אל החלום

 

 

אביתר אמר לי:" סבתא, בדמיון הכל אפשרי!" הדמיון מרשה לעצמו כל כך הרבה וריאציות של האגדות. גם לי יש אגדה שחוויתי במסעי אל החלום.
לא תאמינו! נפגשתי עם עובדי, ושוחחתי עמו. הוא בכלל לא השתנה. לא התנשקנו , כמובן, אבל הפעם דווקא כן התחבקנו חזק חזק.
 
עובדי:"אמא, עברו כבר ארבע שנים, אני כבר בן 51, הזדקנת קצת. אמנם השיער שלך כהה, הרי את צובעת אותו, הגו די זקוף, אני יודע- את משקיעה בכך, אבל משהו מסבלות החיים ניכר בך. את מתגעגעת, זהו.
 
-"אני מאוד מתגעגעת, כולנו מתגעגעים. אתה יודע, כמה בנאלית העובדה שכולם מציינים 'החיים ממשיכים'. הם חייבים להימשך. הם חייבים להשלים את כל מה שהחסרת ולא השלמת. ואנו זוכרים היטב את ה"אני מאמין" שלך בכל מה שקשור בערכים, בנאמנות, בחשיבה יוצרת, בתובנה רחבה ועמוקה בכל המישורים. והמשפחה שלנו- אנחנו לא מתבכיינים. אתה זוכר את הסיסמה: איפוק! אנו מתמידים בכך.
 
עובדי:" אני מאוד שמח שאתם ממשיכים, הייתי בטוח שכך תעשו. כולם כבר בטח נורא גדולים. אני דווקא חושב שאני מצליח לדמיין אותם. ירון גבוה, דק חתיך, נאה והרבה יותר רציני".
 
-" בדיוק, עובדי. ירון כבר גבר, כבר קיבל צו ראשון, הוא יודע לקחת אחריות ולקבל החלטות".
 
-"ודודו?"
 
-"דודו נותן פנים מאירות (ביידיש קרו לזה הלכטיקער פונים), פרצוף כזה שמאיר את החיים באור חיובי".
 
-"ולולה?"
 
-"הא, לולה אתלטית. היא מאוד התחתכה, היא דומה לך במובן המלא, שכל והומור, אבל קצת יותר מפולפלת. היא פחות חרוצה ממך, אבל יודעת לעשות את קיצורי הדרך, כך שזה מתאזן. אריאלה יפה ופעילה משקיעה ומצליחה.
את התמונות שלך אני פוגשת בכל הבתים. איך הצלחת בתמונה הזו להסתיר את הצדעים המתקרחים, ולנכס חיוך כל כך מלא משמעות. אני קוראת לו 'חיוך המונה ליזה'.
 
כל בוקר דבר ראשון, אני פותחת את התריס הקרוב לתמונתך. אור מציף אותה ואני מברכת אותך: 'בוקר טוב, בני'. ותמיד מוסיפה ביני לבין עצמי, שזה לא בדיוק המקום המתאים לך- מוצב על שולחן הכתיבה העתיק".
 
עובדי:" אמא, תחזיקי מעמד, יש לך המון תפקידים, תתמכי קודם כל באבא, הוא ודאי זקוק לכך. האהבה והפידבק שהחיים נתנו לי מאוד עוזרים לי להשלים עם הגורל.
את זוכרת באבידז'אן? כשהתקבל מידע על חולית מחבלים, המתקרבת לשגרירות כדי לערוך פיגוע, טלגרפו לכם מהמשרד בירושלים:'חזקו ואמצו!' התגובה הזו דווקא מוצאת חן בעיני עכשיו!"
 
האגדה תמה. ואנו נבוא כדי לציין לעובדי בכל שנה את יום הולדתו, ונשמור ונטפח את קברו ואת זכרו.
 
דברי המשורר ביאליק (שכתב על עצמו):
 
"היה איש , וראו- איננו עוד
קודם זמנו מת האיש הזה
ושירת חיו באמצע נפסקה
וצר!"

מפת אתר
עמוד הבית
שלח לחבר
הדפס