עובד יושע

הספד ניסים יושע- דברים מיום הלוויה

 
עץ חיים ניטע בחצר בית הוריו ברחובות
עץ חיים ניטע בחצר בית הוריו ברחובות

דברי הספד של אביו של עובדי ז"ל ביום הלווייתו י' באב תשס"ג

קשה, קשה עד בלתי נשוא להביא לקבורות בן. דרך העולם שבנים מביאים את הוריהם למנוחות. ובלשונו של דוד המלך על בנו אבשלום אני זועק: בני בני עובד, מי יתן אני מותי תחתיך בני.

ביום המר והנמהר של החורבן, בתשעה באב נקטפת מאיתנו בדמי ימיך מרעייתך אריאלה, מילדיך ירון, עידו והילה, מהוריך, מאחותך תמר, מאחיך אהוד ומכל המשפחה ומחבריך. קשה לי להספידך, כי אין לי היכולת להאמין שלא נוסיף ליהנות מזיו פניך, מחיוכיך, מחוש ההומור החריף שאיננו פוגע בזולת שנתברכת בו, ועל הכול מחכמתך ומתבונתך שקרנו ממך. בכל מה שעשית בחייך הקצרים הצלחת.

היית ילד מוכשר ומצטיין בכל בתי הספר שלמדת בהם בארץ ובחו"ל: בביה"ס היסודי לוריא בירושלים, בביה"ס האנגלי במילנו, בביה"ס האמריקאי ברומא, בביה"ס התיכון הצרפתי באבידז'אן, בביה"ס התיכון דה שליט ברחובות. הצטיינת גם באוניברסיטאות שלמדת בהן: בר אילן, האוניברסיטה העברית, הרווארד במסצ'וסטס ארה"ב. גם בשירותך הצבאי, שלו הקדשת עשר שנים, זכית להערכה רבה וסיימת את שירותך כמפקד סטי"ל.

בשובך ארצה מארה"ב אחרי שלמדת בהרווארד ולימדת וחקרת באוניברסיטת בראון בפרובידנס השתלבת בפעילות אקדמית בארץ ונקלטת בהצלחה באוניברסיטת תל-אביב בביה"ס לכלכלה, שהיה בעבורך ביתך השני. מן המעט שהגיע לידיעתנו הבינונו שהן פקודיך והן תלמידיך וחבריך לעבודה העריכו והוקירו אותך.

שפעה ממך תבונה עמוקה. היה תענוג לשוחח איתך, לשמוע את דעתך, להתייעץ עימך. בלילות השבת וחגי ישראל שבילינו ביחד במסגרת המשפחה נהנינו מהשיחות שהיו מלוות בדברי הומור. היו אלה חוויות משפחתיות ואינטלקטואליות מרנינות. היה בך שילוב מופלא של איש העולם הגדול, ששלט בלשונות אחדות והיה בן בית באוניברסטיאות בארה"ב ובארופה, עם אדם ישראלי שורשי שהעדיף לחיות ולעבוד בארץ ולא להיענות להצעות שהגיעו אליך ממקומות אחרים. היה בך שילוב של משכיל אקדמי עם אדם עממי שידע להתייחס לכל בן שיח בגובה העיניים, נעדר מכל שמץ של התנשאות או התבטלות. היתה בך צניעות חומרית אך ידעת ליהנות ממיטב המזון ומאתרי תרבות ובילוי עם חבריך. היה בך יושר אתי ואינטלקטואלי למופת. לא פעלת לעשות לביתך וסירבת להתפשר עם עקרונותיך האקדמיים למען אינטרסים שעמדו בניגוד להם.

בזמן מחלתך גילינו מעלה גדולה שלא היכרנו. קרוב לשנה נאבקת במחלה הממארת בגבורה שלא תתואר. לא השמעת כל טרוניה על גורלך לא כלפי שמים ולא כלפי אדם. אמרת לנו כי לא מנצחים בכל המלחמות. כשהבעתי באזניך את התפעלותנו מגילויי הגבורה שלך הגבת בתנועת יד מבטלת האומרת: עזוב, מה פתאום. חוש האחריות המפותח שלך הביא אותך להשתדל בימים הקשים לסיים משימות שקיבלת על עצמך: מאמר שעדיין עבדת עליו ביום שלפני האחרון לחייך יחד עם חברך ישי יפה; דיון עם ראש ביה"ס לכלכלה וחבריו סביב מיטת חולייך על מלגות לסטודנטים; סיום כתיבת חוות דעת על עבודת דוקטור שהוגשה לך; נייר עבודה משותף עם עמיתתך מלונדון פרנצ'סקה; ניסוח הרצאתך בכינוס מדעי במודנה שבאיטליה שהיית ממארגניו ושנטלת בו חלק כחודשיים לפני שנקטפת מאיתנו, ועוד. כמה צלול ובהיר היית בדברים שהשמעת ושזכיתי לשמוע אותם כשומע מן הצד.

בימיך האחרונים אמרת לנו בזו הלשון: אמנם חיי יהיו קצרים אך הספקתי לעשות בהם הרבה. אכן הספקת הרבה. זכית גם להקים משפחה למופת. רעייתך אריאלה שעמדה עד לרגע האחרון לצידך היתה כגפן פורייה, וילדיך ירון, עידו והילה היו כשתילי זיתים סביב לשולחנך. כשיגדלו לתפארת ידעו להכיר ולהוקיר את אביהם שהיה לנו ויהיה להם דמות מופת.

מפת אתר
עמוד הבית
שלח לחבר
הדפס