עובדי שלנו איננו או ישנו?
דברים שנשאה אימו בתשעה באב תשס"ד יום השנה הראשון לפטירתו
פתאום באמצע החיים עובדי עזב אותנו. הוא פשוט איננו. האינות שלו היא כל כך סובסטנטיבית, כל כך ממשית שאפשר לנגוע בה. 'איין' זה ממלא את הכרתנו ויש לו פנים רבות. הוא איננו בפינת הספה האהובה עליו בחדר המגורים, בעיקר בשנת חייו האחרונה, שנת מאבקו נגד מחלתו, כאשר ביקש מאריאלה בבית החולים: ננסה בעזרת הכרים האלה ליצור כאן את הפינה שלי כמו בבית. הוא איננו ישוב מול המחשב, שהיה כה שקוע בו עד שלא חש לעיתים בכניסתנו לבית. הוא איננו במטבח מחטט במקרר ובוחן מה הכינה לו רעייתו הטובה. הוא איננו עסוק בימי שישי אחרי הצהרים כאשר קנה לילדיו את הבגדים עם המותגים האהובים עליהם הכי הכי! הוא איננו רכון על המזוודות כשהוא פותח את הרוכסנים וילדיו מזנקים לגלות את התשובה לשאלתם: מה הבאת לנו? הוא איננו מופיע בלילות שבת בביתנו ובידיו זר פרחים יפה עם חיוכו המלבב, לשבת עם כל המשפחה כבכור ילדינו הקשור עם אחותו תמי ואחיו אודי בעבותות של אחווה. הוא איננו במטוסי אל על כשהוא מגיע מארץ לארץ במסגרת עבודתו וקשריו המדעיים. הוא איננו בחדרו באוניברסיטה, ביתו השני אשר אהב, שם חקר וכתב את ניירותיו. הוא איננו בחדרי ההרצאות כשהוא מלמד את תלמידיו האהובים והאוהבים. הוא איננו יושב גם בקפטריות ובבתי הקפה שבהם פגש תלמידים ועמיתים בארצות רבות ודן עימם בסוגיות כלכליות על כוס קפה ובאווירה חברית של מילי דבדיחותא. הוא איננו משתתף בכנסים ברחבי תבל שעדיין מתקיימים ואחדים אף מוקדשים לזכרו. הוא לא זכה להשתתף בשמחת בר המצווה של בנו הבכור ירון, שכה ציפה לה. אך צלילי קריאתו המתנגנת בתורה של ירון היתמרו מעלה מעלה עורגים אל אבא.
כך פשוט עובד איננו? אין זה כה פשוט. קודם כל האינות שלו ישנה! היא קיימת בתוך החלל הגדול שנפער בתוכנו. ההומור של עובד ממשיך להתקיים בעיקר אצל תמי, אודי וירון. הראש של עידו דומה לזה של אבא: ידען, שקדן ודייקן. על השנינות, הנחישות והדבקות במטרה השתלטה הילה באמנות. את מסורת הלרג'יות – איזו לרג'יות! – והפרגון! ממשיכה אריאלה עם כל הלב. את יחסו לים ולגליו הסוערים, לקסום ולמאתגר שבו, מגשים ירון יום יום בגלישתו בים. עובד ישנובכתובים שהותיר, בדעת שהקנה לתלמידיו והשפיע עליהם ועל עמיתים. הוא ישנובדרך ההגשמה העצמית של תלמידים רבים, שאחדים מהם הכרנו אחרי שהלך לעולמו. הוא ישנו באתר האינטרנט שהאוניברסיטה הקימה לזכרו ובפרסומים שהוקדשו לזכרו. רוחו, טבעו, דעתו ובעיקר צניעותו ויושרו המיוחדים מתחברים למורשת של כולנו. כשבילבי נפרדת מאביה החוזר לים אומרת הילה בתו הצעירה של עובד: היא בכל זאת תוכל לפגוש את אבא שלה. אני לא אוכל לפגוש את אבא במציאות, רק בדמיון. באחד מספריו של אייל מגד אומר החבר: אם אתה אוהב אותה אל תכעס על שעזבה. תגיד תודה על שהיתה שלך. ואכן בלי להתכחש לכאב ולצער נאמר: אשרינו שזכינו להיות עם עובדי בארבעים ושבע השנים שהעניק לנו. הוא מוסיף ויוסיף להיות איתנו.
