הספד יוסי קסוטו
לוויה- 8 באוגוסט 2003
עובדי
אתמול בצהריים, אחרי שנשמת את נשמתך האחרונה, העזתי לראשונה בחיי לנשק אותך. נשקתי על מצחך, מצח מיוסר ומיוזע, שידע כל כך הרבה סבל בחודשים האחרונים.
עכשיו אני מעז, לראשונה בחיי, להרעיף עליך שבחים. שבחים שלא העזתי לומר בנוכחותך, מחשש שתבטל אותם- ואותי- במבט סלחני, מלווה בנפנוף קל של גב היד.
אי אפשר באמת למנות את כל שבחיך הרבים כל כך. זה ישמע שבלוני, זה עלול להישמע לא אמין, והשבת הרי תיכנס עוד לפני שאסיים לדבר על כולם.
מכל הדברים, שאני יכול לומר עליך אחרי 35 שנות חברות, אני רוצה לדבר על הדרך שבה למדת להבשיל ולהשתבח- מתוך עצמך, בעזרת חוש הביקורת העצמית וחוכמת הרבה- ולהפוך לעוצמה תכונות שזיהית בהן חולשה.
היית ג'ינג'י שמתפרץ בעוצמה ובכעס. נשארת ג'ינג'י, אבל למדת להקשיב ולהבין. למדת להתרגז בלי לשבור את הכלים, באיפוק ואפילו בנחמדות.
גם הומור תמיד היה לך. עם השנים למדת להפוך את הציניות, שלפעמים הייתה עוקצנית מדי, להומור משובח ועסיס, שיחד עם צחוקך המתגלגל הפך אפילו לענוג.
היית איש רציני. לקחת כל משימה- מהקטנה ועד לגדולה- במסירות טוטאלית. אף פעם לא חיפפת, לא עשית לעצמך ויתורים, לא חיפשת קיצורי דרך. אבל תמיד ב"איזי", בלי לעשות עניין גדול. חתרת לשלמות, התאמצת להגיע אליה, אבל המאמץ לא היה ניכר עליך ולו ברמז.
לא היה מעולם שיעור אחד שהעברת באוניברסיטה, שלא התכוננת אליו ערב לפני, גם אם ה"ערב" התחיל ב- 2:00 בלילה, אחרי בילוי בפאב. היית מתיישב במטבח עם "קפה חזק"- שהיה סם החיים שלך – ועובד עד 3:00 או 4:00 או 5:00 לפנות בוקר. וב- 7:00 כבר היית קם, מוכן ודרוך לעוד הרצאה.
כך היה גם בבית הספר, וכך היה גם בשירות הארוך בצבא. בכל עניין- כל מ שימה הייתה פרי מחשבה תחילה וביצוע מושלם עד הסוף. "כשמו כן הוא", נהגתי לומר, "עובד".
התבגרת, גדלת והשתבחת בשנות הכרותינו, מתוך מודעות עצמית ומשמעת עצמית קפדנית שגזרת על עצמך, אבל גם מבלי להפסיק לחיות את הרגע. בקלות וברצינות גם יחד.
כל מה שעשית, עשית בגדול, בענק. בבית ספר לא הסתפקת ב- 100, רצית 100+. בצבא לא ויתרת עד שנהיית מפקד סטי"ל. את הדוקטורט עשית בהרווארד ובהצטיינות, ובאוניברסיטת תל-אביב קיבלת פרופסורה.
ואני כל כך האמנתי שהדרך עוד ארוכה ושזורה בתהילה, ושהפסגה הבאה כבר קרובה. ועכשיו אלמד ממך שוב פרק באיפוק- ולא אבכה את חוסר הצדק באובדנך המוקדם כל כך.
היית לי חבר נפש, מורה דרך, וכך תישאר בזיכרוני כל חיי- מודל לשאיפה.
