לצילה לאריאלה לירון, עדו והילה,
סיימתי עכשיו לקרא את ספרך צילה, סיפרו של עובד (עובדי...).
חוויתי מחדש בזכותך את חווית חובלים שנותרה כל כך חזקות אצלי. ודאי כמו אצל כולנו.
הצלחת לשמור את עובד באופן נדיר. ממש עולה דמותו באופן כל כך ריאלי, כל כך מציאותית. ממש כאילו לא אם אוהבת אלא סופרת שמתארת חיי אדם מוצלח וחכם ומוכשר כמו עובד.
אמנם עובד ואני לא היינו קרובים במחלקות/ כוחות/ חבורות, אבל לי תמיד היה ברור שעובד נועד לגדולות. היו שם בקורס 2-3 שראו עליהם את המנהיגות. לי היה ברור שעובד יהיה למפקד חיל הים או מדען בכיר או מה שלא יבחר, אבל בכיר.
כי עובד היה חכם באופן יוצא מן הכלל. חד כתער, פיקח, עירני, יסודי, משקיען ומעל הכל מנהיג.
החיים שלנו פנו למחוזות שונים ולא ראיתיו שנים הרבה, אבל כששמעתי שהוא פרופסור נחשב, כלל לא הופתעתי. עם כוח הרצון והכישרון לא היה גבול- לאן שרצה יכול היה.
עבורי עובד נותר סמל ומופת לדמות נדירה של כוח רצון, שאפתנות, יסודיות, מוכנות להקרבה, שכל כך נדירים היום כאן.
קשה לי ממש להאמין שעובד איננו. ודווקא משלא היינו בקשר שנים רבות, לכתו הותיר בי חלל. שהרי בי הוא היה חי ומשמעותי כל השנים שלא היינו בקשר. ואיתי הוא יהיה עד יום לכתי.
תמיד אזכור אותו קורא לי "הברון" עם מבטא צרפתי מודגש בכוונה, במלרע, כמו לבטא את מוצאי מזכרון יעקב, מושבת הברון...
בהשתתפות שלשום באירוע כמו במילותיי,
רציתי לומר לכם,
שעובד ישאר בליבנו לנצח,
בתקווה שמשפתכם תדע לצעוד לאורו על גלי הים והדעת,
גיל סמסונוב
