עדו- על עצמי

שמי עדו יושע, תעודת הזהות שלי היא: 302390570. נולדתי בפרובידנס שבארה"ב, בעת שהורי שהו שם. אבי לימד כלכלה באוניברסיטת בראון ואמי עסקה אז בייעוץ פיננסי. הגעתי לארץ בגיל 5 שבועות עם אחי ירון שהיה בן 4. מאז אני ומשפחתי חיים בארץ.

גובהי 1.57 מ', יש לי שיער ארוך בצבע: חום- בלונד, ואומרים לי שיש לי גם קצת ג'ינג'י. צבע עיניי חום, וכשאני מחייך כל הפרצוף שלי מחייך. יש לי חוש הומור, חבריי וגם בני משפחתי נהנים מאוד לצחוק איתי. אני חברותי, נהנה לפטפט, לישון ולבלות עם חברים וחברות מביה"ס.

בשעות אחר הצהריים אני מתאמן כמעט כל יום בטניס אני עוסק בספורט זה כבר 3 שנים ובחופשות אני משתתף בתחרויות. בנוסף אני מנגן בגיטרה ובקרוב תהיה לי גיטרה חשמלית.

אני אוהב לשמוע את ה-red hot chili peppers, nirvana, led zeppelin, pink floyd, beatles ועוד... אני מאוד אוהב מכוניות ואוסף דגמי מכוניות. אני מזהה תמיד מכוניות ספורט ומכוניות מיוחדות בכביש. כשנסענו לאיטליה עם אמא (שלא מבדילה בין פז'ו לוולוו) הצטלמתי עם למבורגיני שחנתה ברחוב ולא יכולתי לעזוב. מכל המכוניות אני הכי אוהב מיני קופר אדומה. לכן, מאוד אהבתי את הסרט "הג'וב האיטלקי" בזכות התחכום שהתלווה לגנבים שנמלטו במיני קופר.

פטפטן הייתי מאז שאני קטן. אמא אומרת שדיברתי שוטף מגיל שנה וחצי. כשהייתי בן 3, במסיבת סיום של הגנון של בוני, הופעתי בתפקיד ראשי בהצגת "הצבע הכי הכי". החזקתי את הספר ודקלמתי בעל פה (עוד לא ידעתי לקרא). יצא לי שם של ילד חכם כי ידעתי לקרא אותיות ומספרים, שההורים של הילדים היו בטוחים שאני יודע לקרא... אמא שלי לא מפסיקה לצחוק עד היום מהסיפור הזה.

כשהייתי בכיתות הנמוכות בית ספר, אבא שלי היה לוקח אותי ואת אחי ירון לראות משחקי כדורסל וגם משחקי כדורגל. ראינו את המשחק הראשון של המונדיאל בשנת 2002 צרפת נגד סנגל. ראינו גם משחק של מכבי תל-אביב נגד פנתנאיקוס בפיינל-פור. לא אשכח איך עודד קטש (פנתנאיקוס) זרק לשלשה בדקה האחרונה, ואנחנו הפסדנו... ירון ואני היינו מאוד מתאכזבים במשחקים שלא ניצחנו. אבא ניסה לקחת אותנו למשחקים שבטוח ננצח כדי שלא נתאכזב. מאוד אהבתי לצפות יחד עם ירון ואבא במשחקי כדורגל וכדורסל בטלוויזיה.

לפני 3 וחצי שנים בדיוק ב- ט' באב אבא שלי נפטר ממחלת הסרטן. ידעתי שהוא חולה כי הוא סיפר לי ולאחותי הקטנה שהוא יהיה בבית החולים וגם בבית, שמטפלים בו רופאים טובים והוא מקווה שהוא יחלים. מכיוון שהוא המשיך ללמד ולעבוד בבית וגם לדבר ולצחוק איתנו, כל התקופה שהיה חולה, לא חשבתי שהוא לא יחלים.

שבוע לפני שהוא נפטר, אבי אושפז בבית חולים. אני הוזמנתי לבלות עם בני הדודים שלי בפתח תקווה, ושמחתי מאוד על ההזמנה בחופש הגדול. תכננתי יחד עם הדודה שלי להפתיע את אמא שלי לקראת יום ההולדת שלה, כמו שהיינו עושים עם אבא מדי שנה.

ביום שהוא נפטר החזירו אותי הביתה בצהריים, ואני רק חשבתי איך אמא תשמח להפתעה. במקום זה מצאתי את אמא בבית, היא בכתה מאוד כשסיפרה לי שאבא מת, והיא מצטערת שלא יהיה לי אבא יותר. הייתי בהלם. הלכתי למיטה שלי והתכסיתי מעל לראשי בשמיכה ולא רציתי לדבר עם אף אחד. הייתי בן 9, וחשבתי שזה סוף העולם.

החיים השתנו לנו בבית מאוד מאז שאבי נפטר. אבל אמא שלי דאגה יחד עם החברים שהיו איתנו וכל המשפחה, שזה לא יהיה סוף העולם, והתגברנו כולנו. אנחנו מדברים עליו הרבה ואני מתגעגע אליו.

בינתיים אין תכניות לעתיד שלי אבל אני מקווה להיות איש עסקים זה נראה מגניב.